פרק י, א
שאלו מה' מטר. אם תצטרכו. חזיזים. עננים מביאים מטר. לאיש עשב בשדה. בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר.

פרק י, ב
כי התרפים. והקוסמים חזו שקר והחלומות אשר הטעו את אבותיכם לאמר חלמתי והיו מחזיקים ידיהם למרוד בהקב"ה דברו און והבל דברו לאמר שלום ואין שלום. על כן נסעו. אבל אני נביא להם באמת. יענו. יתכנעו כמו לענות מפני לשון עוני.

פרק י, ג
על הרועים חרה אפי. על מלכי נבוכדנצר וסנחריב. ועל העתודים. על שריהם וכן תרגם יונתן ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטניא אנא מסער ויונים נמשלו לעתודים והצפיר והשעיר מלך יון (דניאל ח) והרוצה לפרש הענין שלא במלכי יון יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאים כל עתודי ארץ (ישעיה יד). כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה.

פרק י, ד
ממנו פנה. מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם.

פרק י, ה
והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה. הרי מקרא זה מסורס והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים טיט חוצות בוסים דורסים כמו יבוס צרינו (תהלים מד) בוססו את חלקתי (ירמיה יב). והובישו. בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם.

פרק י, ו
וגברתי את בית יהודה. במלחמת היונים. ואת בית יוסף אושיע. במקום שגלו שם בחלח ובחבור בימי סנחריב. והושבותים. כמו והושבתים לשון ישיבה. והיו כאשר לא זנחתים. כאלו לא זנחתים מעולם.

פרק י, ח
אשרקה להם. כדרך השורקים לסימן אות לבא אליו הטועים בדרך. ואקבצם. לעת הקץ לעתיד. כי פדיתים. כשאפדם. ורבו. בגולה כמו שרבו במצרים.

פרק י, ט
ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין. וחיו את בניהם. עם בניהם.

פרק י, י
ולבנון. זה בית המקדש. ולא ימצא להם. ולא יסופק להון.

פרק י, יא
ועבר בים צרה. ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והוא ראש למלכות צור. והכה. הקב"ה אשר הוא המכה יכה בים גלים להשקיע את צור. כל מצולות יאור. היא מצרים.