פרק יא, א
פתח לבנון דלתיך. תרגם יונתן פתחו עממיא תרעכון.

פרק יא, ב
הילל ברוש כי נפל ארז. שהוא גדול מן הברוש הילילו השלטונים כי נפלו המלכים מעכו"ם. אלוני בשן. קישנ"ש בלע"ז. כי ירד. כי נשבר ודומה לו וברד ברדת היער. יער הבציר. יער המבצר תקוף כרכיא.

פרק יא, ג
הרועים. המלכים. אדרתם. תפארתם. שאגת כפירים. יבכו השרים. כי שודד גאון הירדן. שהוא מקום הכפירים ואריות ורבותינו פירשו פתח לבנון דלתיך שעל חורבן בית שני נתנבא הנביא ומ' שנה קודם חורבן היו דלתות ההיכל נפתחות מאיליהן גער בהן ר"י בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך וגו'.

פרק יא, ד
רעה את צאן ההרגה. הכן להם רועים כלומר הנבא על פרנסיהם העתידים לרעותם מעתה. צאן ההרגה. ישראל שהרגום רועיהם ואכלום.

פרק יא, ה
ולא יאשמו. הבבליים שאגלם לתוכם זה מוכרם והקונה הרוג ואין נותן ללבו שיהא לו אשמה בדבר ומוכרם מתהלל ברוך ה' שמסרם בידי והריני עשיר. ואעשיר. והרי הוא עשיר.

פרק יא, ז
וארעה את צאן ההרגה. כל אלה דברי הקב"ה לנביא ואני רעיתי אותם בימים הקדמונים. לכן עניי הצאן. אמת עניי הצאן היו כשהתחלתי לרעותם. ואקח לי שני מקלות. לסוף ימים חלקתים לשתי ממלכות בעוונם. לאחד קראתי נועם. ירבעם אמר לנהלם לעט. ולאחד קראתי חובלים. רחבעם אמר להם ליסרם בעקרבים ולפי שדרך צאן לנהלן במקלות קרא למושליהם מקלות.

פרק יא, ח
ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. והם השחיתו דרכיהם עד שמאסתים והרגתים בחדש אחד כל שלשת הרועים שהרג והוא את כל בית אחאב ואת בית אחזיה מלך יהודה ואת אחיו ואת כל זרע מלכות דוד ועתליה איבדה את השאר זולתי יואש שנטמן (מלכים ב ט). ותקצר נפשי בהם. מאסתים וכל לשון קוצר נפש הוא דבר צרה או דבר מיאוס שאין הדעת סובלתו וקצר הלב והמעים מלהכיל כמו שאליהו אמר הציקתני רוח בטני (איוב לב). גם נפשם בחלה בי. זכרונם היה רב במעי וממלא את רוחי ומציק את בטני ובחלה פי' רבותינו לשון גודל במס' נדה משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים שכבר היא גדולה והביאו מקרא זה ראיה לדבריהם.

פרק יא, ט
ואומר לא ארעה אתכם. אמרתי באותן הימים אשליכם מעל פני ויהיו הפקר ולבז.

פרק יא, י
ואקח את מקלי את נועם. שברתי את כח מלכי ישראל בימי יהואחז בן יהוא עד כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ביג) ובימי הושע בן אלה שמסרתים ביד סנחריב והגלהו (שם יז). להפר את בריתי אשר כרתי את כל העמים. להראותם שבשביל שבגדו בי הפרתי את בריתי אשר כרתי עם כל העמים עליהם שלא יזיקום שעל מנת כן נתתי להם את התורה שאם ישמרוה שיהיו חירות מן המלכיות שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם ואל תתמה אם דבר המקרא תשועתם מיד שונא בלשון כריתת ברית את השונא שהרי מצינו מקרא דוגמתו וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה וגומר.

פרק יא, יא
וידעו. כן הבינו הצדיקים שבהם השומרים את חוקי. כי דבר ה' הוא. גזירה זו כבר דיבר לנו הקב"ה ע"י משה יוליך ה' אותך ואת מלכך.

פרק יא, יב
ואומר. אל מלכי יהודה הנותרים. אם טוב בעיניכם הבו שכרי. קיימו מצותי והוא יהיה שכרי על כל הטובה אשר נתתי לכם כמו שנותנין שכר לרועה צאן ואשוב וארעה אתכם. ואם לא חדלו. וגם אני לא אטיב לכם וכן מצינו שאמר הקב"ה (ליחזקאל ו) השומע ישמע והחדל יחדל. וישקלו את שכרי שלשים כסף. תירגם יונתן ועבדו ית רעותי גברין מקצת אנשים טובים מעט היו בהם שעשו רצוני כגון החרש והמסגר דניאל חנניה מישאל ועזריה יחזקאל ולשון שלשים כסף לא ידעתי לכוין כאן אלא כסף לשון חמדה ואף רבותינו פירשו כן בחולין והביאו ראיה צרור הכסף לקח בידו (משלי ז) ואת השלשים פירשו שמ"ה צדיקים יש בכל דור ודור והביאו ראיה מחומר שעורים ולתך שעורים חמשה עשר בבבל ושלשים בא"י שנאמר ואקחה את שלשים כסף ואשליך אותו בית ה' בא"י ומנין השלשים מדרש אגדה שהובטח אברהם אבינו בכך שלא יהא דור פחות משלשים צדיקים מנין כה יהיה זרעך יהיה בגמטריא שלשים.

פרק יא, יג
ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר. כמו אל האוצר שומר האוצר אמר הקב"ה לנביא כתוב והנח את אלו הם וצדקתם להיות שמור לסוף שבעים שנה של גלות בבל ויבנה בהמ"ק על ידיהם ומהו האוצר אדר היקר בית מקדשי אדר תפארתי. אשר יקרתי מעליהם. אשר הפשטתי מעליהם מהיות להם ליקר ולשון יקרתי הוא הסרת כבוד והמ"ם של מעליהם יוכיח והוא כמו ושרשך מארץ חיים כמו מסעף פורה ודוגמת הפירוש שפירשתי מעין תרגום של יונתן הוא וראיתי לשונות הרבה לפירוש נבואה זו ואיני יכול לכוונן.

פרק יא, יד
ואגדע את מקלי השני. הגלתי את צדקיהו. את החובלים. את רשעי דורו כי הוא צדיק ודורו רשעים. להפר את האחוה. שנתאחוו בני יהודה ובנימן ונדבקו בתועבות מלכי ישראל.

פרק יא, טו
עוד קח לך וגו'. וזהו שאמר לו למעלה רעה צאן ההריגה סימן הוא שאני עתיד למסור דור חורבן בית שני זה ביד טיטוס (עשו).

פרק יא, טז
הנכחדות. האובדות לא יפקוד הרועה לבקשם. הנער לא יבקש. תירגם יונתן דאטלטלו לא יתבע. והנער השוטות שאינן יודעות לבוא אל הדיר. הנצבה. שיש לה כח קצת לעמוד על רגליה וצריכה סיוע לנהלה לאט ומנחם פירש ונפוחה לשון לצבות בטן. לא יכלכל. תרגם יונתן לא יסובר ודרך הרועה בחיקו ישא. ובשר הבריאה יאכל. את העשירים יגמור ממונן. ופרסיהן יפרק. עד כלה ודוגמת זו אמר דניאל אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה.

פרק יא, יז
הוי. יש לצעוק על זה. רועי האליל. רועי של אין, אליל לשון אל אינו רועה וכן רופאי אליל (איוב יג), רועי האליל יו"ד יתירה במקום ה"א כמו ועוזבי הצאן כאן שכני סנה (דברים לג) שכני לבדד (מיכה ו), עוזבי הצאן נותנן הפקר ליד כל הבא להכות ולהרוג ולבוז. חרב על זרועו ועל עין ימינו. והוא הרועה סכין של שחיטה נושא בידו לשחוט את השמינה ואת הבריאה שנתן עין ימינו בהם לדעת מי העשירים לבוז ולגמור נכסיהם. זרועו יבוש תיבש. לעתיד לבא ונתתי נקמתי וגומר (יחזקאל כח) והפותרים פותרים אותו בצדקיהו על שם (ירמיה כב) ואת עיני צדקיהו עור ואי אפשר לכוון הנני מקים רעה בארץ בצדקיהו שכבר עבר לו שבעים שנה.