פרק ב, ב
אלה הקרנות. אלה העכו"ם אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלים עד אשר זירום.

פרק ב, ג
ארבעה חדשים. נגרים היודעים לנסר את הקרנות, ורבותינו פירשו במסכת סוכה מי הם.

פרק ב, ד
ואומר מה, אלה הקרנות. אשר ראיתי בראשונה. אשר זרו את יהודה. והשפילום עד כפי איש לא נשא ראשו ולא נתנו לאחד מבני עמי להרים ראש. ויבאו אלה. החרשים להחריד אותן הקרנות ולידות אותן. לידות. להשליך.

פרק ב, ה
חבל מדה. חוט המדה למדוד את ירושלים כמה יהיה ארכה ורחבה.

פרק ב, ז
והנה המלאך הדובר בי יוצא. הוא אשר בידו חבל המדה.

פרק ב, ח
רוץ דבר אל הנער. אל תצא עוד למוד כי נמלך הקב"ה בפמליא שלו שלא יהא לה קצב ושיעור, ועתה רוץ דבר אל זכריה. פרזות תשב. מאין חומה כדי שיתיישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום.

פרק ב, ט
ואני אהיה לה. למגן כאילו חומת אש סביב לה וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם.

פרק ב, י
הוי הוי. אין הוי אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ וכן תרגם יונתן: אכלו למבדריא הכריזו כמו (שמו"ב כב) ירעם מן שמים, תרגם יונתן: אכלו מן שמיא. ונוסו מארץ. צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור.

פרק ב, יא
הוי ציון המלטי. אף זה לשון הכרזה, האספו עם גלות ציון והמלטו מתוך בבל.

פרק ב, יב
אחר כבוד. אחר כבודכם אני שלוח להגדיל לכם כבוד. ומדרש אגדה אחר כבוד אחר שאשלם לעשו כבוד שכיבד את אביו.

פרק ב, יג
והיו שלל לעבדיהם. לישראל שהם עתה עבדים להן.

פרק ב, טו
ונלוו. ונתחברו.

פרק ב, טז
ונחל ה' את יהודה. לנחלתו ולחלקו.

פרק ב, יז
הס כל בשר. כל שאר האומות. כי נעור.לשון הערה והקצה.