פרק ז, ב
וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו. אנשים צדיקים היו ושלחו מבבל לקרוביהם שבבית לבא לחלות את פני ה' בירושלים בעדם ולשאול מאת הכהנים להודיעם אם יבכו בחדש אב אחרי אשר חזר הבית להבנות.

פרק ז, ג
הנזר. לפרוש מן התענוג כאשר עשיתי זה שבעים שנה אין נזירה בכל מקום אלא פרישות.

פרק ז, ה
ובשביעי. הוא צום גדליה. הצום צמתוני אני. ה"א נקודה חטף פתח לפי שהיא משמשת לשון תמיהא שמא לכבודי צמתם שתהיו צריכים לצום גם עתה.

פרק ז, ו
וכי תאכלו וכי תשתו. ואם לא תצומו מה לי גם בזו הלא אתם להנאתכם הוא המאכל והמשתה.

פרק ז, ז
הלא את הדברים. מי גרם לכם הצום והמספד הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם ואלה הדברים אשר קרא משפט אמת שפטו.

פרק ז, יב
שמו שמיר. תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת.

פרק ז, יג
ויהי כאשר קרא ולא שמעו. אמר ה' צבאות עליהן באותן הימים כן יקראו ולא אשמע.

פרק ז, יד
ואסערם. בגלות וכן עשיתי. וישימו. בעוונם. ארץ חמדה לשמה. והוא גרם להם הצום והמספד אבל עתה קנאתי לציון בשביל ציון אקנא את הכשדים.