ויוצר רוח אדם בקרבו -
נשמתו של אדם צרורה בקרבו, שאלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה היה שומטה ומשליכה.

וייצר ה' אלהים את האדם -
שני יצריים יצר טוב ויצר רע, אבל בהמה יצר אחד יש לה, שאילו היה בבהמה שני יצרים כיון שהיתה רואה את הסכין ביד האדם לשחטה, היתה מפחדת ומתה מיד.

הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל -
מהו סף רעל?
דהוא עתיד להשקות את העמים כוס התרעלה של דם, ואין סף רעל אלא דם, שנאמר: ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף.
ושלשה פעמים גוג ומגוג באים על ירושלים, ובשלישית הם באים ועולים לירושלים והם הולכים ליהודה ומתיראין מהם שהם גיבורים, שנאמר: וגברתים בה', ומוסרים לכל אחד מבני יהודה שני גיבורים.

למה?
כדי שלא יברח, (ב) כיון שגוברים בני יהודה עולים [עימהם] ומגיעים לירושלים ומתפללים בלבם ואומרים: נפול בידם ולא הם בידינו.

ולמה הם מתפללים בלבם?
שמתייראים הם להשמיע קולם, הה"ד: ואמרו אלופי יהודה בלבם.
אומר להם הקב"ה: בתמימות באתם, חייכם, שהתמימות עולה לכם, שנאמר: תומת ישרים תנחם.
באותה שעה הקב"ה נותן לבני יהודה גבורה והם שולפים כלי הזיין שלהם ומכים לאותם האנשים שמימינם ומשמאלם והורגים אותם.

והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד -
זה שאמר הכתוב: ראשך עליך ככרמל.
אמר הקב"ה: הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה לראש הכרמל ויגהר ארצה.

ודלת ראשך כארגמן -
הדלים שבכם חביבים עלי כדוד, שנאמר: והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד.

ויש אומרים:
כדניאל, דכתיב ביה: והלבישו לדניאל ארגונא.

והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגויים -
אבקש ממי?
א"ר אלכסנדרי:
אבקש בננגי שלהם, אם יש להם זכות - אניחם, ואם לאו - אשמידם.

ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן -
ארבעה שפיכות הם לטובה וארבעה שפיכות הם לרעה:
לרעה - וישפוך עליו חמה אפו,
באהל בת ציון שפך כאש חמתו,
וביחזקאל כתיב: בשפכך את חמתך על ירושלים,
כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו.

לטובה - ושפכתי על בית דויד וגו'
והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר,
וגם על העבדים ועל השפחות אשפוך רוחי,
ולא אסתיר עוד פני אשר שפכתי את רוחי.

ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון -
א"ר יוסף:
אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר:
בעדנא ההיא יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי די קטל יתיה הדדרימון בר טברימון (ברמת גלעד) וכמספד יאשיה בר אמון די קטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגדון.

וספדה הארץ וגו' משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד -
והלא דברים ק"ו:
לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בם, אמרה תורה: נשים לבד ואנשים לבד, עכשו בשמחת בית השואבה שעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט עאכ"ו.

האי הספדא מאי עבידתיה?
פליגי בה רבי יוסי ורבנן,
חד אמר:
על משיח בן יוסף שנהרג.

וחד אמר:
על יצר הרע שנהרג.

בשלמא למ"ד על משיח בן יוסף שנהרג, היינו דכתיב: והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו וגו'.

אלא למ"ד על יצה"ר שנהרג, האי הספדא בעי למעבד שמחה בעי למעבד?
כך דרש ר' יהודה בי מערבא:
לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכים והללו בוכים.
צדיקים אומרים: היאך יכולנו לכבוש את הר גבוה הזה?!
ורשעים בוכים ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?!
ואף הקב"ה תמה עימהם, שנאמר: כי יפלא בעיני שארית העם הזה וגו' גם בעיני יפלא נאום ה' צבאות.