[ה, א]
ואשוב, עפה -
כאלו תעוף על כן כתוב: היוצאת על פני כל הארץ.

ויש מפרש שאמר:
כפולה מגזרת ארמית ואין טעם לפירושו.

ויפת אמר:
פרושה, כמו: ועפו בכתף פלשתים.

[ה, ב]
ויאמר -
ראה כאילו זאת המגלה יוצאה מבית השם שבנה שלמה על האולם, על כן מדת הארך והרחב כמו האולם.

[ה, ג]
ויאמר, זאת האלה -
המארה.

וטעם היוצאת על פני כל הארץ –
כי היא כוללת היהודים שהיו בירושלים ואשר נשארו בבבל ובארץ פרס.

וטעם מזה כמוה –
כי היה כתוב במגלה מזה הצד הגונב נקה מצד שני הנשבע נקה או מזה ומזה, כי הגנב והנשבע נקה והוא נכון.

וטעם נקה –
שיחשוב כל אחד הגובה והנשבע כי השם נקהו.

[ה, ד]
והוצאתיה, ולנה -
לשון נקבה, כמו ולנה והיא מלה זרה.
והנה הטעם שיוכיח הנביא, אלה העושים אלה השתים עבירות.

[ה, ה]
ויצא -
ממערכת מלאכים אחרים והנה יוצאת אחרת אחרי היוצאת בראשונה והיא האלה, עתה שב להוכיח העומדים בבבל ולא באו לבנות הבית ולדור בארץ הקדושה, למלאת מצות השם, כי היא תחלת המראות הקרנות בניין ירושלם, גם אחר המראות כבוד השם שצוה לעשות לבאי מהגולה המתנדבים.
והנה במראה הראשונה ראה מגילה, ועתה לא ידע מה היא, כי האלה נראית לאשר נמצאת בידו הגנבה, או ליודע שהוא נשבע לשקר, וזאת היוצאת היא נסתרה ונעלמת בלב.

[ה, ו]
ואמר, זאת האיפה -
וטעם איפה - כי השם ימוד לאנשי הרשע כפי מחשבתם.

ויאמר זאת עינם -
השם יגלה הנסתר עד שיראוהו הכל.

[ה, ז]
והנה, עופרת -
שהיא כבידה ומלת נשאת תואר מבנין נפעל והשלם ננשאה, כמו: רוח נשברה והעופרת היתה נשואה באיפה.

וזאת אשה -
משפחה מישראל.

[ה, ח]
ויאמר זאת הרשעה -
מחשבת רשע שיש בלב האשה.

וטעם וישלך –
כמו וכל עולה קפצה.

[ה, ט]
ואשא -
המראה הראשונה לא נשלמה, רק עם זאת.

וטעם שתים נשים –
שני שרי ארתחשסתא שהיה מלך בבל, שיעשה חמס למשפחות ישראל העומדים בבבל שנשארו ולא שמעו אל מצות ה' ביד נביאו, לבוא לבית שני והנה אלה לא יניחו האשה, שהיא משפחת ישראל היושבת בתוך האיפה, שתברח משם.

וטעם אנה המה מוליכות את האיפה –
המדה שגזר השם לגמול עליהם.

[ה, יא]
ויאמר, לבנות -
לאשה שהיא בתוך האיפה.

בית בארץ שנער -
כי שם יעכבוה בעל כרחה, בעבור העון שלא רצתה לבוא לבנין הבית.

ומלת והניחה מורכבת מן והונחה והניחה, כמו: יושבת בלבנון מקוננת בארזים, צמתותוני ורבים ככה.