[א, א]
משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי -
חגי זכריה ומלאכי הם שנבאו בבית שני ובחגי וזכריה נכתב זמן נבואתם ובמלאכי לא נכתב, ואפשר שהיה האחרון שבהם וכן יראה כי לא נזכר בדבריו בנין הבית כמו שנזכרו חגי וזכריה כמו שכתוב: והתנביא[ו] חגי וזכריה בר עדוא נביאיא ואמר יושבי יהודאי בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאיה וזכריה בר עדוא.

ורז"ל אמרו:

מלאכי זה עזרא, ולא מצאנו בשום מקום שקראו נביא אלא עזרא הסופר.

אל ישראל -
פירש להוכיחם על מעשיהם, כי הדור העולה מבבל היו רובם מחזיקים במעשים שאינם טובים שהיו נושאים נשים נכריות כמו שהוכיחם עזרא בזה וכן מלאכי הוכיחם בזה, כמו שאמר ובעל בת אל נכר וכן בחלול שבתות לא היו נזהרים ובדברים אחרים כמו שכתוב בספר עזרא.

[א, ב]
אהבתי אתכם, ואמרתם במה אהבתנו -
פירש ואם תאמרו במה אהבתנו.
הלא אח עשו ליעקב אחים היו בני יצחק אוהבי ובחרתי ביעקב ובזרעו אחריו, אף על פי שהם מכעיסים אותי ונתתי לזרע יעקב הארץ אשר נשבעתי לאברהם וליצחק.

[א, ג]
ואת עשו שנאתי -
לפי מעשיו ומעשה זרעו אחריו ולא רציתי שיחלקו עם אחיו יעקב בארץ כנען, ונתתי לו ירושה הר שעיר ולזרעו אחריו וכשהרבו להרע לישראל ושמחו בחרבנם ובגלותם שנאתים.

ואשים את הריו שממה -
לפי שנקראת ארצו הר שעיר אמר הריו ואף על פי שארצכם היתה שממה גם כן, אתם שבתם אליה והנכם יושבים בה אבל הם לא ישובו לארצם לעולם, כי לעולם תהיה שממה ולתנות מדבר הנה תראו כי אהבתי זרע יעקב ושנאתי זרע עשו.

לתנות מדבר -
שישכנו בארצם תנים ובנות יענה כמו במדבר.

[א, ד]
כי תאמר אדום רששנו-
ואם תאמר עדת אדום רששנו, אף על פי שאנו רשים ודלים וארצנו חרבה, עוד נשוב ונבנה חרבות כמו שעשו ישראל.

כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס -
אם יבנו אני אהרוס.

וקראו להם גבול רשעה -
כלומר לארצם יקראו כל העולם גבול רשעה כי ברשעת יושביה היא חרבה לעולם כי גדלה רשעתם לפני השם שבגדו באחיהם בני יעקב והאל יתברך צוה לישראל לא תתעב אדומי כי אחיך הוא והם הרעו להם בכל אשר יכלו ושמחו בחרבנם ובגלותם, כמו שנאמר בנבואת עובדיה לפיכך זעם ה' אותם עד עולם וי"ו ונשוב כוי"ו וישא אברהם את עיניו והדומים להם

ויונתן פירשה:

עם תוספת שהוסיף ארי יימרון אדומאי אתמסכיננא כען עתרנא נתוב ונבני חרבתא.

[א, ה]
ועיניכם תראינה -
פירש תראינה בחורבנה.

ואתם תאמרו יגדל ה' -
פירש ואתם אז תאמרו מעל לגבול ישראל יגדל ה' כלומר תתנו שבח וגדולה שאתם בגבולכם יושבים וגבולם חרב וגבולכם יקרא גבול ישראל וגבולם גבול רשעה.

[א, ו]
בן יכבד אב ועבד אדוניו -
פירוש יירא את אדוניו, כמו שאמר: איה מוראי ובאמרו בן יכבד אב ועבד אדניו זהו מדרך השכל המפורסם שראוי לבן לכבד את אביו והעבד מוכרח לירא את אדוניו.

לכם הכהנים בוזי שמי -
הפך כבוד הבן לאב, הוכיח תחלה לכהנים שהיה להם להוכיח ולהורות כמו שאמר ובאת אל הכהנים הלוים ולא די שאין אתם מוכיחים אלא שאתם סומכים ידי הרעים, שמביאים קרבן נבזה.

ואמרתם במה בזינו את שמך -
והתשובה באמרם שלחן ה' נבזה הוא אלא שהקדים לזכור הגיאול שעושים, והוא שאומר: מגישים וגו'.

[א, ז]
מגישים, לחם מגואל -
קרבן כמו את לחם אלהיך לחם אלהיך לחם אשה קרבני לחמי מגואל מתועב ומטונף והוא הפסח והעור והחולה.

ואמרתם במה גאלנוך -
ואיך תאמרו במה גאלנוך?
אם תגאלו בדם מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי.

שלחן ה' -
הוא המזבח וכן אמר ביחזקאל על המזבח: זה השלחן אשר לפני ה'.

נבזה הוא -
שמקריבים שם הדם והחלבים שהם דברים נבזים ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים.

[א, ח]
וכי תגישון -
כשמביאים לכם שה עור לזבוח ולהקריבו אתם אומרים אין זה רע וטוב הוא להקריבו, כי השלחן נבזה והקרבן אינו רע שיהיה נבזה ואתם מגישים אותו על מזבחי, והיה עליכם לומר למביאים אותו זה רע הוא להקריבו, כמו שכתוב בתורה: עורת או שבור וגו' לא תקריבו אלה לה' ואתם נושאים פני המביאים ומקבלים הפחות ותאמרו: אין רע.

הקריבהו נא לפחתך -
איך תוכלו לומר שאיננו רע להקריבו לפני ואם תקריבהו לפחתך בשר ודם הירצך באותה המנחה, או הישא פניך בעבורה אם תבקש ממנו דבר, אבל ישנאך בעבורה ויכעס עליך.
פחתך - מן פחת יהודה וסגול הפ"א תחת פתח גדול והוא המושל והשלטון.

כתרגום:

שלטונך.

[א, ט]
ועתה -
אם תשובו אליו ותחלו פניו בלב עדיין יחון אתכם וייטיב לכם, ואמר ויחננו כי הנביא יש לו צרה בצרתם.
ועוד לכלול עצמו בכלל ישראל כמו שאמר משה רבינו ע"ה וסלחת לעונינו ולחטאתינו ומהאל יתברך למד דבר זה, שאמר לו: עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי.

מידכם היתה זאת -
זאת המארה שהיא לכם, כמ"ש למטה וגם ארותיה, מידכם היא זאת המארה שאתם עושים רע בעיני ה', לפיכך הוא שולח בכם מארה.

הישא מכם פנים -
וכי סבורים אתם שישא פנים לאחד מכם שלא יוכיחכם על מעשיכם הרעים, והוא לא ישא פנים ולא יקח שוחד.

ויונתן תרגם:

היתנסבון לכון אפין.

וכן אונקלוס תרגם:

אשר לא ישא פנים - דלית קדמוהי מיסב אפין,

לא ראוי ליחס לו נשיאות פנים.

[א, י]
מי גם בכם -
שאתם רעים, מי יתן שיהיה בכם איש אחד שיתן אל לבו דבר הקרבנות הנבזים.

ויסגור דלתים -
יסגור דלתי העזרה שלא יביא שם אדם קרבן, כי טוב הוא שלא יביאו קרבן משיביאוהו נבזה.

ולא תאירו על מזבחי חנם -
ולא תבעירו כמו נשים באות מאירות אותה פירוש ובחנם תבערו אש על המזבח, כי הקרבן שתקריבו עליו לא לרצון יהיה לכם ולא למביאים אותו, זהו שאמר אין לי חפץ בכם, כי מעשיכם רעים ומנחתכם אינה רצויה אפילו היתה טובה, כל שכן שהיא רעה ואין לי חפץ ורצון לא במנחתכם ולא בכם.

[א, יא]
כי ממזרח שמש ועד מבואו -
כל היישוב הוא ממזרח למערב ואיננו כן מצפון לדרום כי איננו מיושב כולו.

גדול שמי בגוים -
כי אף על פי שעובדים לצבא השמים מודים בי שאני הסבה הראשונה אלא שעובדים אותם לפי דעתם שיהיו אמצעיים ביני ובינם.

ואמרו רז"ל:

דקרו ליה אלהא דאלהין.

ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי -
אם הייתי מצוה אותם כמו שצויתי אתכם היו מקטירים ומגישים לשמי.

ועוד כי מנחה טהורה היו מגישים לא כמו שאתם עושים שאתם מגישים מנחה טמאה ונבזה.
או פירושו אף על פי שהם מקטירים ומגישים לעכו"ם דעתם לשמי.

[י, יב]
ואתם מחללים אותו -
הפך הגוים שהם מכבדים ומגדלים שמי וכי יש חלול גדול מזה שתאמרו שלחן ה' מגואל הוא, שפירושו נבזה הוא.

וניבו נבזה אכלו -
ניבו דברו כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב מה הוא שאומר תמיד נבזה אכלו, כלומר לחם המזבח ואכלו שהוא חלב ודם מגואל ונבזה הוא.

ויש מפרשים:

וניבו - מענין תנובה.

ויונתן תרגם:

בסיר הוא ובסירן מתנתא מיניה.

[א, יג]
ואמרתם -
עתה יוכיח ישראל המביאים הקרבן תאמרו בהביאכם השה לעזרה הנה מתלאה, כלומר יאמר כל אחד לחבירו בהביאו הקרבן כמה אני יגע ולואה מזה השה שנשאתי על כתפי, ר"ל שהוא שמן ובעל בשר.

והפחתם אותו -
והפילו אותו על הקרקע דרך בזיון.

וכן תרגם יונתן:

ושניקתון יתיה,

כמו: וינער ה'
שתרגומו:

ושניק ה'.

ויש מפרשים אותו:
מענין מפח נפש שענינו דאבון נפש, כלומר תכאיבו ותדאיבו נפש בעל השה, כי גזלתם אותו כמו שאמר והבאתם גזול.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

והפחתם - מענין נופח באש פחם, כלומר הם אומרים כי יגעים הם ונלאים מטורח הקרבן שנשאו על כתפם, לומר שהוא שמן ובעל בשר והוא בהפך כי כל כך הוא כחוש ודל בשר שאם תנפחו בו יפול לארץ.

ותרגם יונתן:

הנה מתלאה - הא דאיתינא מליאותנא.

[א, יד]
וארור נוכל -
חושב מחשבה רעה ועושה בערמה וכן מן הדגוש אשר נכלו לכם, ויתנכלו אותו להמיתו.

וכן תרגום:

להרגו בערמה - למקטליה בנכילו.

ויש בעדרו זכר -
פירש זכר תמים וכן כצמר יהיו, כצמר לבן דבר הלמד מענינו ורבים כמוהם.

ונודר וזובח משחת -
זכר הנודר לפי שיש קרבן שהוא כשר לנדבה ואינו כשר לנדר כמו שרוע וקלוט, לפיכך אמר ונודר כי אפילו לנדר מביאין קרבן משחת.
משחת - ר"ל שיש בו מום, ענין השחתה כמו כי משחתם בהם אלא שהוא שם וזה פעול.

כי מלך גדול אני -
ואיך תבזו אותי.

ושמי נורא בגוים -
ואתם שאהבתי אתכם מכל הגוים לא תיראו ממני.