[ב, א]
ועתה -
הכהנים לפי שהם מקבלים הקרבן המשחת מיד המביאים אותו והיה להם למנוע אותם ולהורותם כי אין זה הקרבן ראוי להקריב לפני, כמו שמנעה אותו התורה.

[ב, ב]
בכם -
במקבלים ובמביאים.

את ברכותיכם -
שברכתי אתכם אחר בנין הבית כמו שכתוב אמר אחר שאתם מבזים אותי בקרבנותיכם אהפוך לכם הברכה למארה.

וגם ארותיה -
כלומר עד עתה ארותי הברכה שנתתי לכם מעת שהחלותם לבזותי בהבאת הקרבנות, ועתה אוסיף עוד במארה אם לא תשמעו.

[ב, ג]
הנני גוער לכם -
ענין השחתה, כמו: גערת גוים לכם בעבורה:

וזריתי פרש -
וזריתי מלעיל והוא מבנין הדגוש, כמו: מזרה ישראל.
פרש - זבל הבהמות כמו ואת פרשה.
אמר תחילה פרש ואחר כך פירש ואמר פרש חגיכם והוא כמו כבשים, ר"ל כי בהמות הקרבנות יקראו חגים.
וכן אסרו חג בעבותים,
חגים ינקופו,
חלב חגי,
ונקרא הקרבן חג לפי שרוב הקרבנות קרבים בחג ור"ל בזה הענין, כמו שאתם מבזים אותי בקרבנות כן אבזה אתכם בהם, כי הדבר הנבזה שבבהמות והוא הפרש אזרה אותו על פניכם.

על פניכם -
כלומר אשים אתכם לבשת ולבזיון מפני הרעב שאשחית הזרע שתזרעו ואתם תשארו בחסרון לחם ותהיו לבשת בין הגוים אשר סביבותיכם, כי ברעב יהיו לבשת, כמו שאמר ושבעתם אותו ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים, והרי אתם לבשת ולבזיון, כאלו זריתי פרש על פניכם.

ונשא אתכם אליו -
העון ישא אתכם אל הבזיון הזה מדה כנגד מדה, אתם בזיתם אותי ותהיו נבזים.

ויונתן תרגם:

הא אנא נזיף לכון בעללת בר זרעא וגו'.

[ב, ד]
וידעתם, להיות בריתי את לוי -
לפיכך אני מצוה אתכם כל כך, לפי שארצה שתהיה בריתי עם שבט לוי שקיימתי.

[ב, ה]
בריתי היתה אתו -
עם ראש השבט לכהונה והוא אהרן קדוש ה' ופנחס אשר קנא לאלהיו.
ובפנחס נאמר: הנני נותן לו את בריתי שלום ונאמר לו עוד: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם והחיים נתן לו, כי מצאנו לו חיים יותר משלש מאות שנה אפילו למי שאמר כי פנחס אינו אליהו, שהרי מצאנו אותו שהיה בפלגש בגבעה כמו שכתוב: ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עמד לפניו בימים ההם והיו לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה.

ואתנם לו מורא -
החיים והשלום נתתי לו בעבור מורא שיראני.

ומפני שמי נחת הוא -
שרשו חתת, ופירושו נשבר ונדכה מפני שם ה'.

ויונתן תרגם:

ויהבית ליה אולפן אוריתי שלים וגו'.

[ב, ו]
תורת אמת היתה בפיהו -
כמו שהיתה תורת ה' בפיו שהיה מורה אותה לרבים כן היתה בלבו, זהו תורת אמת שלא היה אחד בפה ואחד בלב, זהו ועולה לא נמצא בשפתיו.

בשלום ובמישור הלך אתי -
בשלום שהיה דבק בי לעשות חפצי על דרך: יעשה שלום לי ובמישור שהלך בדרכי בני אדם בדרך ישרה ובשניהם הוא אתי, כי באלה חפצתי לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ.

ורבים השיב מעון -
שהיה מורה התורה תמיד לכל ורבים שמעו לו והשיבם מעון.

[ב, ז]
כי שפתי כהן ישמרו דעת -
כי כן יאות לכל כהן שישמרו שפתיו דעת המצות והחקים להורותם בשפתיו לישראל, כמו שאמר בתורה ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה.
ונאמר: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך יבקשו ישראל תורה מפיהו.

כי מלאך ה' צבאות הוא -
כי הוא שליח האל יתברך להורות דברי האל לישראל.

ותרגם יונתן:

ארי משמש קדם ה' צבאות הוא.

[ב, ח]
ואתם סרתם מן הדרך -
מדרך הכהנים הראשונים.

הכשלתם רבים בתורה -
הפך רבים השיב מעון.

ברית הלוי -
ברית שהיתה אתו כמו שאמר:

[ב, ט]
וגם אני -
נבזים ושפלים לכל העמים כמו שאתם מבזים אותי כן נתתי אתכם נבזים, שהעם שאתם נושאים להם פנים ולא תרצו להוכיחם כדי שיאהבו אתכם, אתן אתכם בעיניהם נבזים ושפלים, כמו שאומרים בני אדם:

סהדי שקרי אאגורייהו זילי,

כפי אשר אינכם שומרים את דרכי מדה כנגד מדה אתם בוזים אותי שאינכם שומרים דרכי ונתתי אתכם נבזים ושפלים.

ונושאים פנים בתורה -
אתם נושאים פנים לגדולים בדבר התורה שאמרה לא תקריבו את אלה לה', וכשהם מביאים קרבן בעל מום תיראו מלהוכיחם ולומר להם קרבן זה פסול הוא.

[ב, י]
הלא אב אחד לכולנו -
עתה שב להוכיחם הנביא על עבירה אחרת שנשאו נשים נכריות, כמו שכתוב בספר עזרא ואפילו מי שהיתה לו אשה מישראל היה נושא עליה אשה נכרית ואוהבה יותר מן הראשונה, ועל זה אמר: הלא אב אחד לכולנו, כי כולנו בני יעקב כאיש כאשה וכולנו אחים, אם כן מדוע נבגד איש באחיו?!

ועוד אמר: הלא אל אחד בראנו, כלומר באל אחד אנו מאמינים שהוא בראנו לא כאלהי העמים שאתם נושאים נשים מהם לחלל ברית אבותינו, כי ברית אבות הוא שלא לבגוד באשתו, כי אברהם אבינו אע"פ שלא היו לו בנים משרה לא בגד בה שישא אשה אחרת עליה עד שהיא מרצונה אמרה לו: בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וכן יצחק אבינו, אע"פ שהיתה רבקה עקרה לא נשא אחרת עליה, וכן יעקב אבינו לא נשא מרצונו אשה על נשיו עד שהן נתנו לו רשות מדעתן.

[ב, יא]
בגדה, ובירושלם -
כלומר אפי' בירושלם שהוא מקום בית המקדש עשו התועבה הזאת.

קדש ה' אשר אהב -
דבוק האיש והאשה הוא קדש לה', דכתיב: ודבק באשתו, וצוה לישראל שיהיו קדושים, והקדוש הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגוים, ובסוף העריות אמר: קדושים תהיו, וישראל ג"כ נקראו קדש, כמו שאמר: קדש ישראל לה', והנה הם מחללים אותו הקדש שהיא בת ישראל ונושאים נכריות עליהן, זהו: ובעל בת אל נכר, כלומר בת שעובדת עכו"ם הפך מה שאמר: אל אחד בראנו.

ורז"ל פירשו:

כי כל הבא על הגויה כאלו נתחתן לעכו"ם, דכתיב: ובעל בת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר?! אלא זה הבא על העכו"ם.

[ב, יב]
יכרת ה', ער ועונה -
כלומר שלא ישאר בביתו חי שלא יהיה בביתו מי שיענה הקורא שם.
וער - הפך המת שהוא ישן כמו שאמר: פן אישן המות, ישנתי אז ינוח לי.

ויונתן תרגם:

ער ועונה - בר ובר בר.

ורז"ל פירשו:

אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות, כי גם מן הכהנים נשאו נשים נכריות כמו שכתוב בספר עזרא.

[ב, יג]
וזאת שנית תעשו -
שנית למה שזכר תחלה בזיון המזבח בבעל מום, אמר עוד שנית תעשו למזבח שאתם גורמים כסות דמעה את מזבח ה', שבאות נשיכם הישראליות ובוכות עליו לפני על החמס שאתם עושים להן, שאתם נושאים עליהן נשים נכריות והנכריות אהובות והישראליות שנואות, והם באות לפני בבכי ואנקה ומכסות את המזבח דמעה.

מאין עוד פנות אל המנחה -
דין הוא שלא אפנה עוד אל מנחותיכם שתקריבו על המזבח, כי במזבח עשיתם קרבן בעל מום וגזול, ודמעת הנשים המעידים עליכם רעותיכם ואינו מן הדין שאפנה אל מנחותיכם.

ולקחת רצון מידכם -
שיהיה לרצון לכם.

[ב, יד]
ואמרתם -
ואם תאמרו.

על מה -
על דבר נשותינו לא יקבל מנחותינו, והתשובה –

על כי ה' העיד -
הוא העיד בינך ובינה שאין אתה אוהב אותה ואין לבך עמה והוא עד עליך, אשר אתה בגדת בה.

והיא חברתך -
והיא היתה חברתך מקדם מימי נעורים.

והנכון לפרש כי שני ענינים אמר: היא חברתך אעפ"י שאיננה אשת נעוריך, כל שכן כשהיא אשת נעוריך שיש לך לאהוב אותה יותר ולא למאסה, כמו שאמר בישעיה: ואשת נעורים כי תמאס.
ואמר אחר כך ואשת בריתך, כי כרתה ברית בינך ובינה כשלקחתה לאשה תהיה אשת נעורים או אינה אשת נעורים ואתה נושא עליה אשה אחרת נכרית זו היא בגידה גדולה, כי אם היתה ישראלית זהו מנהג העולם לישא אשה על אשה ושיהיו לו נשים רבות אם ירצה, אבל לקחת נכרית זו היא רעה רבה שתראה לעיניה נכרית גברת כמוה או יותר ממנה, ודין הוא שתבכנה עליכם נשותיכם.

[ב, טו]
ולא אחד עשה -
אברהם שהיה אחד ואב לכל הבאים אחריו באמונתו לא עשה כמו שאתם עושים, כי לא רדף אחר התאוה ולא בעל אפילו בשרה אלא כדי להשאיר זרע אלהים, כלומר שצוה אלהים יתברך להשאיר זרע, כמו שאמר: פרו ורבו.

ושאר רוח לו -
יתרון הרוח היה לו, ולפיכך לא רדף אחר התאוה ולא בעל אלא למצות פריה ורביה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי הם דברי העם לנביא והם דברי תמיה, אמרו לו והלא אברהם אבינו ע"ה שהיה אחד ולא עשה כן כמו שאנחנו עושים, שהניח אשתו ובעל הגר שפחתו ואעפ"י ששאר רוח לו והיה נביא, והנביא הוא משיב להם -

ומה האחד מבקש זרע אלהים -
כלומר כשבעל הגר לא בעל אלא כדי לבקש זרע, לפי שלא היה לו זרע משרה אשתו, ואעפ"כ הוא לא בגד בשרה אשתו כי ברצונה וברשותה עשה הדבר, אבל אתם תשמרו ברוחכם ולא יבגוד אחד מכם באשת נעוריו להניח ולבעול בת אל נכר.

ופירוש ושאר רוח לו ענין יתרון ומעלה כמו יתר שאת ויתר עז, כי כמו שיש בשרש יתר ענין השאר וענין מעלה ושבח כן יש בשרש שאר ענין השאר וענין יתרון ומעלה, כלומר יתרון רוח ומעלה היה לו לאברהם.

אל יבגוד -
כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח במקום אחד.

ותרגם יונתן:

הלא חד הוה אברהם יחידי וגו',

והנה התשובה היתה אליהם מן הנביא כמו שהקשוהו והוכיח להם שאינם עושים כהוגן.

[ב, טז]
כי שנא שלח -
אם שנא אחד מכם אשתו ישלחנה.

כתרגומו:

ארי אם את שניאת לה פטרה,

כלומר טוב הוא שישלחנה בגט ותלך ותנשא לאיש אחר שיאהבנה, אבל שתחזיק בה ותשנאנה בלבבך זו היא בגידה גדולה, זהו שאמר: וכסה חמס על לבושו, שהוא מראה שהוא אוהב אותה ודבק בה כלבושו שהוא דבק בבשרו ולא יפשיטנו, כן הוא לא ירצה לשלחה ושונאה, זהו החמס שמכסה על לבושו.

[ב, יז]
הוגעתם ה' -
על דרך משל מדבר על לשון בני אדם כי הוא ית' לא ייעף ולא ייגע.

או איה אלהי המשפט -
או אם אינו כן כי לא טוב בעיניו עושה רע, איה אלהי המשפט למה אינו עושה בהם משפט?!