רד"ק למלאכי פרק ג
[ג, א]
הנני -
אם תשאלו משפט הרשעים בעוה"ז עוד יבא זמן שתראו ואז יקרב אליכם המשפט לכלות הרשעים שבכם, וזהו יהיה אותו היום שאשלח מלאכי ופנה דרך לפני והוא מלאך ה' מן השמים, כמו:
הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו'.
ופנה דרך לפני -
זה יהיה קבוץ גליות שלא ימצאו בדרכם שטן ופגע רע.
ופתאום יבא אל היכלו -
לפי שלא נגלה הקץ ולא נתבאר בספר דניאל אמר כי פתאום יבא, שלא ידע אדם יום בואו טרם בואו שיבא, כמו שאמר:
כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ.
האדון -
הוא מלך המשיח והוא מלאך הברית.
או אמר מלאך הברית על אליהו.
וכן אמר באגדה:
שאליהו קנא על ברית מילה שמנעה מהם מלכות אפרים, שנאמר: קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל.
אמר לו: קנאת בשטים וכאן אתה מקנא על המילה, חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו לעשות כסא הכבוד לאליהו שנקרא מלאך הברית, שנאמר: ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות.
הנה בא -
יבא בזמנו.
וכן:
ראשון לציון הנה הנם:
[ג, ב]
ומי מכלכל את יום בואו -
מי יהיה סובל את יום בואו, כי ביום בואו יצרפו רבים.
כי הוא כאש מצרף -
טעם הוא על היום שזכר, כלומר אותו היום יהיה כמו האש שמצרף הסיגים מן הכסף, כן יבדלו הרשעים מן הטובים ויסופו הרשעים וישארו הצדיקים, וכן אמר בנבואת זכריה:
והבאתי את השלישית באש.
וכבורית מכבסים -
וכמו הבורית של מכבסי הבגדים שמעברים בו הכתם מן הבגד והרשעים הם הכתם, כמו שאמר
: נכתם עונך לפני.
[ג, ג]
וישב -
כמו השופט שיושב לשפוט את העם ולהבדיל החייב מן הזכאי, כן יהיה אותו היום שיהיה מצרף ומטהר כסף ומעביר ממנו הסיגים והם הרשעים.
וטהר את בני לוי -
והם הכהנים, ולפי שדבר עליהם בפרשה שלמעלה זכר אותם עתה בפרט.
מגישי מנחה בצדקה -
מה שאין כן כהני הדור הזה כמו שאמר למעלה, שהיו מקריבים בהמות בעלת מום.
[ג, ד]
וערבה -
זכר יהודה וירושלם כי שם בית המקדש.
[ג, ה]
וקרבתי -
באותו היום שזכר.
אליכם -
הדור שיהיה ביום ההוא והדורות שעברו, אם לא קבלו דינם בעולם הזה יקבלו בעוה"ב.
עד -
כי אני יודע הנסתרות ואעיד בהם במה שעשו.
ממהר -
לשלם גמולם.
ומטי גר -
ומטי משפט הגר.
[ג, ו]
כי אני ה' לא שניתי -
כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך לא לפי שנה, כן יהיה כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו וכל העתידות שאמרתי לכם ע"י נביאי כן יהיו.
שניתי -
ענין שנוי, כלומר לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ.
ואתם בני יעקב לא כליתם -
כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי, אבל אתם לא כליתם ולא תכלו כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגוים להיות גוי אחד בארץ, אע"פ שגליתם ונדחתם לכל פאה שמכם נשאר בכל מקום ומה שהרעותי לכם בעונותיכם עשית,י וכמו שאני לא אשנה גם אתם לא תכלו, ובאחרית הימים תשובו למעלתכם ותהיו עליונים על כל גויי הארץ.
ויונתן תרגם:
ארי אנא ה' לא אשניתי קיימי דמן עלמא וגו'.
[ג, ז]
למימי -
הלמ"ד עם המ"ם כמו למה למרחוק למעולם אמר זמן רב עבר שלא שמרתם חוקי אתם ואבותיכם, לפיכך הרעותי להם ולכם אבל מעתה
שובו אלי ואשובה אליכם.
ואמרתם במה נשוב -
ואם תאמרו במה נשוב אם יש בנו דבר אחר, אלא מה שהוכחתנו עד הנה דבר הקרבנות ודבר הנשים והתשובה.
[ג, ח]
היקבע -
יש בכם דבר אחר שבעבורו ראוי להדבק בכם המארה אמר:
היקבע אדם אלהים.
כי אתם קובעים אותי -
ואמרתם ואם תאמרו במה קבענוך, התשובה המעשר והתרומה, היקבע קובעים קבענוך, ענין גזלה ולקיחת הדבר בהכרח, וכן וקבע אם קובעיהם נפש.
ויונתן תרגם:
הירגז גבר קדם דיינא וגו'.
[ג, ט]
במארה אתם נארים -
מפני העבירות שזכר למעלה כמו שאמר וגם ארותיה, ועוד אתם מוסיפים עון על עון ואתם קובעים אותי ממה שתאספו שלא תתנו ממנו תרומה ומעשרות ותאמרו הוא גוזל אותנו המטר ושולח מארה בתבואה ואנחנו נתן לו התרומה והמעשרות.
הגוי כלו -
יראה כי העבירות הנזכרות למעלה לא היו שוים בהם כלם, אבל בדבר המעשר והתרומה היו שוים כולם, לפיכך אמר הגוי כלו.
[ג, י]
הביאו, ויהי טרף בביתי -
ללוים ולכהנים העובדים לפני ומתוך כך תשובו מן העבירות הנזכרות ואם לא אפרע מכם בפורענות אחרת, אבל אם תביאו התרומה והמעשרות כראוי אמטיר עליכם ואריק לכם ברכה.
עד בלי די -
פירש אדוני אבי ז"ל:
עד שלא יספיקו לכם כלים ואוצרות.
טרף -
כתרגומו:
פרנוס,
ותרגם יונתן:
עד בלי די עד דתימרון מסת.
[ג, יא]
וגערתי, באוכל -
בארבה האוכל את התבואה.
ולא תשכל לכם את הגפן -
הגפן לא תשכל פריה.
[ג, יב]
ואשרו -
ואמרו אשריכם תמורה שאתם חרפה בגוים מפני הרעב על המארה שאתם נארים.
ארץ חפץ -
שתבואתה מרובה.
ויונתן תרגם:
ארי תהון יתבין בארע בית שכינתי ועבדין בה רעותי.
[ג, יג]
חזקו -
שב להוכיחם על מה שהיו אומרים, כי אין דין ואין דיין.
מה נדברנו -
שב הפעל פעול לרוב התמדת הדבור וכן הנדברים בך.
[ג, יד]
אמרתם -
מבואר הוא.
[ג, טו]
ועתה -
ג"כ מבואר הוא.
[ג, טז]
אז נדברו יראי ה' -
כי המאמר ההוא הוא מאמר אנשים שלא יבינו דרכי ה' ומשפטיו וכשישמעו יראי ה' הדברים מהאנשים האלה הכופרים בהשגחת האל בתחתונים נדברו הם איש אל רעהו ומרבים בדברים האלה ונושאים ונותנים בהם עד שימצאו בשכלם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול.
ויקשב ה' -
האל ית' הקשיב דבריהם ויתן להם שכרם בזה.
ויכתב ספר זכרון לפניו -
דרך משל כלשון בני אדם שכותבים המלכים ספר הזכרונות כי אין שכחה לפניו ית' וכן מספרך אשר כתבת כל הנמצא כתוב בספר, והנה יראי ה' וחושבי שמו שאמר שמור להם עד עולם, ופירש חושבי שמו, שחושבים תמיד בדרכי ה' ובידיעת אלהותו כי שמו הוא והוא שמו.
וכתב הר"א אבן עזרא ז"ל:
כי יראי ה' הם הצדיקים, וחושבי שמו הם חכמי לב יודע סוד ה' הנכבד והנורא.
[ג, יז]
והיו לי -
יראי הדור הזה שיהיו בתחיית המתים ויראי הדור ההוא ג"כ.
ליום אשר אני עושה -
ליום המשפט שאני עושה דין ברשעים הם יהיו לי סגולה.
וחמלתי עליהם -
שלא ישיגם הרעה המכלה הרשעים.
העובד אותו -
האב חומל על כל בניו כמו שאמר כרחם אב על בנים, אבל יותר חומל על העובד אותו.
[ג, יח]
ושבתם -
אז יבחן מה בין צדיק לרשע ולא יאמרו עוד כל עושי רע טוב בעיני ה' שוא עבוד אלהים.
[ג, יט]
כי הנה -
יום המשפט המשיל אותו לאש בוערת כמו שאמר למעלה, כי הוא כאש מצרף.
קש -
כמו יבש יהיו שיכלו מהרה.
ולהט -
כמו:
ותלהט מוסדי הרים.
שרש וענף -
כתרגומו:
בר ובר בר,
כי הבן הראשון כמו שרש והנולד ממנו כמו ענף.
[ג, כ]
וזרחה לכם יראי שמי -
הנה הרשעים יכלה היום הבא וליראי ה' יזרח אותו היום שמש צדקה, כלומר שינצלו מכל רע וישמחו בלב טוב,
וטעם
בכנפיה - כי השמש יפרוש אורו על הארץ וכמו כנפים פרושות זריחתו.
וכן אמר:
כשחר פרוש על ההרים.
ויצאתם ופשתם -
בכל אשר תצאו תפרו ותרבו כעגלי מרבק שגדלים בשומן ובשר.
ופשתם -
ענין רבוי.
וכן:
כי תפושו כעגלה דשה ופשו פרשיו, והוא בשקל וקמתם, אלא שזה בחירק והיה ראוי בתשלומו ויפישתם בשקל
וירישתם אותם בחירק ובנפול עי"ן הפעל הוטלה תנועתה על פ"א הפעל.
ומרבק -
הוא מקום שמכניסין שם העגלים לפטמם, ור"ל פירשן הפסוק כמשמעו על השמש.
שאמרו רז"ל:
אין גיהינום לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה שנא': וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונים בה שנא': הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש.
[ג, כא]
ועסותם -
ענין הדריסה והכתישה ומזה נקרא עסיס המשקה היוצא ע"י כתישה וסחיטה, אמר בזמן הזה הרשעים מושלים בכם אבל בזמן ההוא תרמסו אותם תחת כפות רגליכם, ואע"פ שאמר כי היום הבא ילהט אותם לא יהיה ביום אחד כליונם, אלא הולכים וכלים ויהיו כלים לזמן מועט, וכל זמן שיהיו קיימים יהיו מרמס רגלי הצדיקים.
ביום אשר אני עושה -
ביום המשפט שאני שופטם לכליון.
ואמר
אפר דרך משל, לפי שהיום הבא ישרוף אותם.
[ג, כב]
זכרו תורת משה עבדי -
אמר עד שלא יבא יום המשפט זכרו בכל דור ודור
תורת משה עבדי לעשות ככל הכתוב בה.
אשר צויתי אותו בחורב –
כמו שצויתיו בחורב לא כדברי האומרים כי לזמן נתנה כמשמעו ובא המפרש ופירשה רוחנית וזה הפסוק תשובה להם.
[ג, כג]
הנה אנכי שולח לכם -
אע"פ שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור, אעפ"כ לטובתכם אשלח לכם את אליהו הנביא והטעם שישיב נשמתו שעלתה לשמים אל גוף נברא כגופו הראשון, כי גופו הראשון שב אל הארץ בעלותו כל יסוד אל יסודו ואחר שיחיה אותו בגוף ישלחנו לישראל לפני יום המשפט והוא יום השם הגדול והנורא והוא יזהיר האבות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם והשבים ינצלו מיום המשפט וזהו שאמר –
[ג, כד]
והשיב לב אבות על בנים -
כמו עם בנים. וכן.
לב בנים על אבותם - כמו עם אבותם, כלומר האבות והבנים יחדיו.
פן אבא והכתי -
לפיכך יזהיר הוא כדי שיהיו בעלי תשובה ליום הבא, כדי שלא יכה הארץ כלה ותהיה חרם אשר לא יזהרו בהזהרתו יכלו ויסופו במדבר העמים.
או ליום המשפט בארץ ישראל והנזהרים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.