פרק ב, א
אליכם. הכהנים אני מצוה המצוה הזאת שלא תקריבו אלה על מזבחי.

פרק ב, ב
וארותי. וקללתי את ברכותיכם מה שצריך לברך לכם הדגן והתירוש והיצהר. וגם ארותיה. ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא ישמע כי ידעתי שלא תשמעו, לפיכך אני מעתה ארותיה.

פרק ב, ג
וזריתי פרש. של בהמות חגיכם על פניכם, כלומר לא תקבלו שכר מאתי כי אם לרעה לבושת ואגעור לכם את זרע השדה. ונשא אתכם אליו. פרש בהמות קרבנותיכם ישאו אתכם אליו להיות זוללים ונבזים כמוהו.

פרק ב, ד
להיות בריתי את לוי. שאני חפץ שתתקיימו (אתי) בברית שכרתי לשבט לוי.

פרק ב, ה
החיים והשלום. שנאמר לפנחס את בריתי שלום (במדבר כ"ה) והובטח לו ולזרעו אחריו, הרי שיהא זרעו בחיים. ואתנם לו. שיקבלם במורא וכן עשה וייראני. נחת. לשון חתת נתירא.

פרק ב, ו
בשלום ובמישור הלך אתי. אהרן ואלעזר ופנחס וכן במעשה העגל השיבו כל שבטיהם מעון, שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל"ב).

פרק ב, ז
כי שפתי כהן. עליהם מוטל לשמור דעת, למה שהרי ותורה יבקשו מפיהו שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב (דברים ל"ג). כי מלאך. שלוחו של הקב"ה כמלאכי השרת לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו.

פרק ב, י
לחלל ברית אבותינו. ברית שכרת הקב"ה עם אבותינו בסיני.

פרק ב, יא
כי חלל יהודה. את עצמו שהיה קדש לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב'). ובעל בת אל נכר. שנשאו נשים נכריות בבבל ואפילו הכהנים כמו שמפורש בספר (עזרא ט), ורבותינו אמרו מלאכי זה עזרא.

פרק ב, יב
ער ועונה. ער בתלמידים ועונה בחכמים, ער לשון אדם חריף. ומגיש מנחה. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה.

פרק ב, יג
שנית תעשו. הראשונה שהוכחתי הרבה היא קשה שנשא נכריות ואפילו הוא פנוי וזאת שנית קשה ממנה שהנשוי ישראליות נשאו עליהם את הנכריות לפי שנתפחמו הישראליות ברעב ובגולה ונתגנו עליהם, והיה מושיבה בביתו צרורה כאלמנות חיות והנכרית היתה גברת. כסות דמעה את מזבח. שהיו באות לפני מזבח ה' ובוכות לפניו ואומרות מה חטאנו ומה מצאו אנשינו בנו עול, הננו לפני המזבח להבדק כסוטות. מאין עוד פנות וגו'. עד שאינכם כדי שאפנה אל מנחתכם ולקחת רצון מידכם. ואנקה. לשון אנחה שאדם מצטער בלבו דמנוניש"א בלע"ז ואב לכולם האנק דום (יחזקאל כ"ד), ואם אנקה לשון צעקה היכן הדממה ותרגומו דמדנקין וכן תרגם (שם כ"ד) ונקוטתם בפניכם ותדנקון לשון אדם הנוהם ומצטער בעצמו.

פרק ב, טו
ולא אחד עשה. הקב"ה לאדם וחוה תחילה. ושאר. הרוחות והנפשות לי היו מאדם הראשון יצאו כולם. ומה האחד מבקש. האחד שבזוג מבקש למצוא עלילות לאשתו שהיא בת זוגו שהוא זרע אלהים מה הוא תועבה שמבזה אותה וזהו לשון תרגום של יונתן אלא שיונתן תרגם ומה האחד מבקש כי אם זרע אלהים, והפירוש נכון אם לא שהאחד נקוד בטעם זקף נותק טעם הזקף את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהים, ויש פתרון על פי האגדה שנתקבצו נושאי הנכריות אל הנביא אמרו לו ולא אברהם עשה כן שנשא הגר על אשתו ואמר להם. ושאר רוח לו. לא דעתו כדעתכם לא נתן בה עיניו, דעת אחרת היתה לו אמרו לו. ומה האחד מבקש. מה היתה דעתו אמר להם להיות לו זרע אלהים. ותרגום של יונתן הוכשר בעיני שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון שיריים, כמו (דניאל ז') אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה, ובלשון משנה ושאר חייבי מיתות חוץ מאותן שפירש אבל לשון שאחר משמש אין שאר משמש. ונשמרתם ברוחכם. ובאשת נעוריך אל יבגד רוחך.

פרק ב, טז
כי שנא שלח. ורבותינו חלוקין בה במס' גיטין יש מהם אומרים אם שנאת שלח אותה בגט ותנשא לאחר. וכסה חמס על לבושו. אבל זאת כלום הוגנת לעשות שתפרוס עליה טליתך להחזיקה לך כאשתך, והחמס פרוש על אותה טלית שבלבך עליה שנאה ואתה מקניטה ומצערה תמיד.

פרק ב, יז
באמרכם כל עושה רע וגו', או איה אלהי המשפט. לפי שאתם רואים דרך רשעים צלחה וצדיקים מעונים ונכשלים אומרים אתם בלבבכם אחת מב' דרכים הללו, כל עושה רע טוב בעיניו או אין דין ואין דיין ליפרע, וכן פתרון לשון המקרא כל עושה רע טוב בעיניו, לכך הוא מצליח אותם או אם אין זאת איה אלהי המשפט שאינו נפרע מהם.