הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני -
בוא וראה שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון:
ביוסף כתיב: וישראל אהב את יוסף
ובציון כתיב: אוהב ה' שערי ציון.

ביוסף: וישנאו אותו.
ובציון: נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.

ביוסף: והנה אנחנו מאלמים אלומים.
בציון: בא יבא ברנה נושא אלמותיו.

ביוסף: המלוך תמלוך.
ובציון: אומר לציון מלך אלהיך.

ביוסף: ויחלום יוסף חלום.
בציון: בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

ביוסף: להשתחוות לך ארצה.
בציון: אפים ארץ ישתחוו לך.

ביוסף: ויקנאו בו אחיו.
בציון: קנאתי לציון קנאה גדולה.

ביוסף כתיב: לך נא ראה את שלום אחיך.
ובציון: דרשו את שלום העיר.

ביוסף: ויראו אותו מרחוק.
בציון: זכרו מרחוק את ה'.

ביוסף: ויתנכלו אותו להמיתו.
בציון: על עמך יערימו סוד.

ביוסף: ויפשיטו את יוסף את כתנתו.
ובציון: והפשיט את בגדיך.

ביוסף: וישליכו אותו הברה.
בציון: צמתו בבור חיי.

ביוסף: והבור רק אין בו מים.
ובציון: ובבור אין מים כי אם טיט.

ביוסף: וישבו לאכל לחם.
בציון: אשור לשבוע לחם.

ביוסף: ויעלו את יוסף.
בציון: ויעלו את ירמיהו מן הבור.

ביוסף: ויקרע יעקב שמלותיו וגו'.
בציון: ויקרא אדני אלהים צבאות וגו' לבכי ולמספד וגו'.

ביוסף: וימאן להתנחם.
בציון: אל תאיצו לנחמני.

יוסף: מכרו אותו למדינים.
וציון: ובני יהודה מכרתם לבני היונים.

המאורעות שאירעו ליוסף אירעו לציון כו', וכן לענין הנחמות:
ביוסף: ויהי יוסף יפה תאר.
ובציון: יפה נוף משוש כל הארץ.

ביוסף: ויט אליו חסד.
ובציון: זכרתי לך חסד נעוריך.

ביוסף: ויחלף שמלותיו.
ובציון: אם רחץ ה' את צואת בנות ציון.

ביוסף: רק הכסא אגדל.
ובציון: יקראו לירושלים כסא ה'.

ביוסף: וילבש אותו בגדי שש.
ובציון: עורי עורי לבשי עוזך.

ביוסף: ואת יהודה שלח לפניו.
ובציון: הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני.

וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם -
אמר ריב"ל:
כסף מטהר את הממזרים שנאמר: מצרף ומטהר כסף.

מאי מגישי מנחה בצדקה?
אמר רב יצחק:
צדקה עשה הקב"ה לישראל, שמשפחה שנטמעה נטמאה.

א"ר אלעזר:
(ד) אחת לששים שנה או לשבעים הקב"ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה את הממזרים, ונוטל עימהם כשרים שלא לפרסם את החטאים.

אמר רשב"ל:
במקום אשר תשחט העולה תשחט חטאת - שלא לפרסם את החטאים.
כתיב: וגם הוא חכם ויבא רע, לא מסתברא אלא ויבא טוב?!
אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם, בחכמה מביאה.

ואת דבריו לא הסיר -
כל כך למה?
ויקם על בית מרעים וגו'.

א"ר הונא:
אין ממזר חי יותר משלשים יום.
אימתי?
בזמן שאינו מפורסם.

ר' יוסי בשם ר' יוחנן:
אף כן אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי, שנאמר: וישב מצרף ומטהר כסף (וזקק) [וטהר] את בני לוי וגו' כזהב וככסף.

א"ר זעירא:
כאדם השותה בכוס נקי.

א"ר אושעיא:
בגין דאנן לוים נפסיד?

א"ר חנינא בריה דר' יונה:
אף לעתיד לבא הקב"ה עושה עימהם צדקה.
מה טעם?
והיו לה' מגישי מנחה בצדקה.

וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם -
כימי משה, שנאמר בו: ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה.

וכשנים קדמוניות -
כימי שלמה, שנאמר: וכל בני ישראל רואים ברדת האש.

רבי אומר:
כימי עולם -
כימי נח, שנאמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי.

וכשנים קדמוניות -
כימי הבל, שלא היתה ע"א בעולם.

וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר -
ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי, אמר: עבד שרבו קרבו לדין ומעיד בו, תקנה יש לו?!

א"ר יוחנן:
אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות.

א"ר לוי:
כל המטה דינו של גר, כאלו מטה דינו של מעלה, שנאמר: ומטי גר, מטי כתיב.

א"ר חנינא בר פפא:
כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד, שנאמר: ולא יראוני - הא יראוני מוחלין לו מיד (ברמז ש"ה ותתקל"ג).

אני ה' לא שניתי -
עתידה כנסת ישראל לומר לפני הקב"ה: רבש"ע, איני יודעת מי קלקל במי, ומי שנה במי, אם קלקלו ישראל במקום או המקום בישראל, כשהוא אומר: ויגידו שמים צדקו - הוי אומר ישראל קלקלו לפני המקום והמקום לא שנה בישראל, שנאמר: כי אני ה' לא שניתי (כתוב ברמז תקנ"ז):

במארה אתם נארים -
א"ר יהושע:
אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה.

מאי קראה?
אמר רב אדא בר אהבה:
במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו.
אי איכא הגוי כלו - אין, ואי לא - לא.

על כן אמרו חכמים:
סד אדם בסיד את ביתו וכו' (ברמז תק"ד).

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר -
רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש.
אמר ליה: פסוק לי פסוקיך!
אמר ליה: עשר תעשר.
אמר ליה: לפרוש לי מר מאי עשר תעשר?
אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר.
א"ל: מי שרי לנסויי קוב"ה, והא כתיב: לא תנסו את ה' אלהיכם?
אמר ליה: הכי א"ר אושעיא: חוץ מזו, שנאמר: הביאו את כל המעשר וגו'.
מאי עד בלי די?
עד שיבלו שפתותיכם לומר די (ברמז תתקי"א).

ואשרו אתכם כל הגוים -
עתידים ישראל להתקלס מן האומות.

אמר ר"ש בן חלפתא:
כשהמטרונא מתקלס מאוהביה ומשכניה - אין לה כבוד, אלא כשמתקלסת מצרותיה - זו היא כבודה.
וכן הוא אומר: ברוך תהיה מכל העמים.
וכן הוא אומר: ראוה בנות ויאשרוה.
כגון פרעה אמר ליוסף: אין נבון וחכם כמוך,
וכן בלעם מברך ליעקב, לבן לרבקה.
נבוכדנאצר לדניאל: באדין נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד.

א"ר יהודה:
שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה - הקב"ה מקשיב להם, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו - ואין דבור אלא לשון נחת, שנאמר: וידבר עמים תחתינו.

רב כהנא אמר בשם רבי לוי:
לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כתבוה:
וישמע ראובן ויצילהו מידם,
ויצבט לה קלי.
עכשו שאין נביאים מי כותבה?
אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו (ברמז תר"ד).

והיו לי [נאם) [אמר] ה' צבאות -
(ברמז ס"ג):

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע -
אמר הקב"ה לישראל: בני, הוו זהירים במצות ואתם נוטלים שכר, שלא תאמרו על חנם אנו יגעים ואנו עובדים לאלהים והעו"א עובדים לאלילים. יש לכם לראות מה בינם לביניכם.

משל למטרונא שהייתה לה שפחה כושית, עמדה בלילה ועשתה מריבה עם מטרונא, ואמרה: אני לבנה ממך.
אמרה לה המטרונא: אמרי מה שאת מבקשת יבא הבקר ונראה!
כך עובדי אלילים אומרים: אלהים בנו חפץ.
אומרים ישראל: יבא הבקר ואנו יודעים, דכתיב: אמר שומר אתא בקר.
וכתיב: ושבתם וראיתם. בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לצורך אלהים, שלא יעשה דברי תורה קרדום להשתמש בהם ולא עטרה להתפאר בהם.

א"ל בר הא הא להלל:
היינו צדיק, היינו עובד אלהים היינו רשע, היינו לא עבדו.
א"ל: עובד ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמירי נינהו, אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, למי ששונה פרקו מאה ואחד.
אמר ליה: ומשום חד זמנא קרי ליה: ולא עבדו?!
א"ל: צא ולמד משוק של חמרים, עשרה פרסי בזוזא ואחד עשר פרסי בשני זוזים.

כי הנה היום בא בוער כתנור -
שנו רבותינו:
קטני בני רשעי ישראל אינם באים לעולם הבא, שנאמר: כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וגו', אשר לא יעזוב להם שרש וענף.
שרש -
בעוה"ז.

וענף -
לעוה"ב דברי רבן גמליאל.

ר"ע אומר:
באים הם לעולם הבא, שנאמר: שומר פתאים ה', שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא.
ואומר: גודו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו.

ומה אני מקיים אשר לא יעזוב להם שרש וענף?
שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה.

דבר אחר:
שרש -
זו נשמה.

וענף -
זה הגוף.
אבל קטני בני רשעי עובדי אלילים דברי הכל אינם באים לעולם הבא.

ריש לקיש אמר:
אין גיהינום לעתיד לבוא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ורשעים נדונים בה, שנאמר: כי הנה היום בא בער כתנור.
וצדיקים מתרפאים בה, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
ולא עוד, אלא שמתעדנין בה, שנאמר: ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק.

א"ר אשי:
שמע מנה: האי חיגרא דשמשא מעלי.

ולהט אותם היום הבא -
זה שאמר הכתוב: אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וגו'.
היכן גלגל חמה ולבנה נתונים?
ברקיע השני, שנאמר: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

ר' פנחס בשם ר' אבהו אמר:
מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פרשוהו:
אתה הוא ה' לבדך -
היכן הם כל צבאם נתונים?
ברקיע השני שהוא למעלה מן השמים, מן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן מן הרקיע לרקיע, ראה כמה גבוה!

תנא:
בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב: ואין נסתר מחמתו.
[גלגל חמה יש לו נרתיק, מה טעם?
לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו, ובשעת יציאתו הקב"ה מתיש כחו במים, שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא, הקב"ה מערטלו מנרתקו, ומלהט בו את הרשעים שנאמר: ולהט אותם היום הבא.

רבנן אמרין:
יש גיהינום לעתיד לבא, שנאמר: נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.

ר' יהודה אומר:
לא יום ולא גיהינום, אלא אש יוצא מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר: (ה) תהרו חשש תלדו קש.

ר' יהושע אומר:
לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שנאמר: ויגידו שמים צדקו, שאם נתנם ברקיע ראשון, לא היה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום.

אמר ר' יצחק:
שמש בשבת צדקה לעניים, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

דבר אחר:
וזרחה לכם יראי שמי -
א"ר אשי א"ר זירא א"ר אלעזר א"ר מיאשה משמיה דר' יהודה בר אלעאי:
אלו הן בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה.

וזרחה לכם יראי שמי -
א"ל הקב"ה ליעקב: אתה סימן לבניך.
מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמה, דכתיב: וילן שם כי בא השמש.
ובחזרתך הזרחתי לך גלגל חמה, דכתיב: ויזרח לו השמש.

כך בניך, ביציאתן: אומללה יולדת השבעה באה שמשה.
ובחזרתן וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה.

אבן טובה היתה לו לאברהם אבינו, שכל הרואה אותה אם היה חולה מתרפא, שנאמר: וה' ברך את אברהם בכל, וכשמת, נטלה הקב"ה וקבעה בגלגל חמה, שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה - כנפים לשמש כו', גדול חן של גומלי חסדים (ברמז תר"ב).

ועסותם רשעים -
(ברמז תקפ"ב).

תנא דבי אליהו:
עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים לפניו ואומרים: על טהור טהור ועל טמא טמא, ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותם לפניהם, יש נדונין שלשים יום וכו' ויש שלשה חדשים ויש ששה חדשים.

כללו של דבר שנו חכמים במשנה:

משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חדש.

ואחר כך באים הצדיקים ואומרים: רבש"ע אותם בני אדם שהיו משכימין ומעריבין לבית הכנסת וקורין את שמע ומתפללים ועושים שאר מצות, מיד אומר הקב"ה: אם כן הוא, לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים והקב"ה מעמידן על רגליהם מאפרן, מתחת כפות רגליהם של צדיקים ומביאן לחיי העולם הבא, לכם נאמר: ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.

זכרו תורת משה עבדי =
זה שאמר הכתוב: אלהים הבין דרכה.

א"ר יהושע בן לוי:
בשעה שירד משה מהר סיני בא השטן לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבש"ע, תורה היכן היא?
אמר ליה: נתתיה לארץ.
הלך אצל הארץ, אמר לה: תורה היכן היא?
אמרה לו: אלהים הבין דרכה.
הלך אצל ים, אמר לו: אין עמדי, הלך אצל תהום. אמר: לא בי היא, שנאמר: תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי.
אבדון ומת אמרו: באזנינו שמענו שמעה.
אמר לפניו: רבש"ע, חפשתי ולא מצאתי בכל הארץ.
אמר לו: אצל בן עמרם היא!
הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא?
אמר לו: וכי מה אני, שנתן לי הקב"ה את התורה?
אמר לו הקב"ה: משה, בדאי אתה.
אמר לפניו: רבש"ע, חמדה גנוזה שאתה משתעשע בה בכל יום אני מחזיק טובה לעצמי.
א"ל הקב"ה: הואיל ומעטת עצמך, תקרא על שמך, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.

זכרו תורת משה עבדי -
והלא תורת ה' היא, שנאמר: תורת ה' תמימה?!
אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו.

והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה?
שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' ואשב בהר ארבעים יום - הא לפי שנתן נפשו עליה, נקראת על שמו.
כיוצא בו: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו, שנאמר: ויבן את הבית ויכלהו?!
אלא לפי שנתן נפשו עליו, נקרא על שמו.

וכן הוא אומר: זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב.
וכן הוא אומר: ראה ביתך דוד?!
הא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו.

רבי אבא אומר:
אם חפצת בתורה סופך שתקרא על שמך.

א"ר יודן:
בתורת ה' אין כתיב כאן אלא ובתורתו יהגה - שתהא נקראת על שמו, כגון: משנתו של רבי חייא ושל בר קפרא ושל רבי אושעיא וכיוצא בהם.
למה?
שיגעו בהם.
תדע לך שכן הוא, שהרי תורה של הקב"ה היא, שנאמר: תורת ה' תמימה, ועלה משה למרום ועשה שם ארבעים יום וארבעים לילה ונקראה על שמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.

הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא -
אמר רבי שמעון בן פזי אריב"ל בשם בר קפרא:
כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות:
מחבלו של משיח,
מדינה של גיהינום,
וממלחמת גוג ומגוג.

מחבלו של משיח, כתיב הכא: יום.
וכתיב התם: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני הוא יום ה'.

מדינה של גיהינום, כתיב הכא: יום.
וכתיב: יום עברה היום ההוא.

וממלחמת גוג ומגוג, כתיב הכא: יום.
וכתיב התם: ביום בוא גוג (ברמז ר"מ).

אמר רבי יהושע:
משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע.
ועוד אחרת היתה וקרבה בן ציון בזרוע, כגון: אלו אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק.

רבי יהודה אומר:
לקרב ולא לרחק.

ר' שמעון אומר:
להשוות את המחלוקת.

וחכמים אומרים:
לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.
ואומר: והשיב לב אבות על בנים.

אמרו ישראל: בגאולה ראשונה כתיב: שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו.
שלח לי אף שנים כנגדם: שלח אורך ואמתך.
אמר הקב"ה: הנני משלח, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא - הרי אחד.
והשני: הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי.

רבי יהודה אומר:
אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים, ואין עושים תשובה אלא מתוך צער וטלטול, ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושים תשובה עד שיבוא אליהו, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.
מה כתיב אחריו?
והשיב לב אבות על בנים.