מצודות דוד, מלאכי פרק ב



פסוק א
ועתה אליכם. אליכם הכהנים אצוה המצוה הזאת לבל תקבלו קרבן נשחת וכחוש :

פסוק ב
לתת כבוד לשמי. לבל לחללו בקרבן שאין ראוי לי
ושלחתי בכם.
בכהנים ובהעם
וארותי את ברכותיכם.
ר"ל את הברכה שברכתי אתכם מעת הוסד היכל ה' כמ"ש בחגי אהפך לקללה
וגם ארותיה.
ר"ל גם המארה המשמשת עתה איננה במקרה כי אני ארותיה כי אינכם שמים על לב להזהר בכבודי:

פסוק ג
הנני גוער לכם. בעבורכם אגער את הזרע לבל תצמח
וזריתי.
אפזר זבל על פניכם וחוזר ומפרש זבל מהבהמות שאתם מקריבים לפני שהוא הדבר היותר נמאס בבהמה אותו אפזר לבזות אתכם בו כדרך שאתם מבזים שמי
ונשא.
העון הזה שבידכם ישא אתכם אל הבזיון הזה:

פסוק ד
וידעתם. דעו לכם אשר שלחתי אליכם המצוה הזאת להיות נזהרים בכבודי הוא למען תקבלו גמול טוב להיות מתקיים הברית אשר כרתי עם שבט לוי ר"ל עם אהרן ראש השבט כי עמו כרתי הברית להיות הכהונה לו ולזרעו אחריו :

פסוק ה
בריתי היתה אתו. הברית שהיתה לי עמו הוסיפה לו החיים והשלום
ואתנם לו מורא וייראני.
ר"ל את אלה נתתים לו בעבור המורא שהיה בלבו ויירא מפני וכפל המלות לחוזק הענין
נחת הוא.
היה מתפחד ונרעד:

פסוק ו
תורת. למד תורה עם העם ולא נטה מדרך האמת
ועולה וגו'.
כפל הדבר במ"ש
הלך אתי.
ר"ל בעבור מצותי היה רודף לעשות שלום בין הבריות ולהדריכם בדרך מישור
ורבים.
ע"י תוכחותיו השיב בני אדם מרובים לכל יעשו העון אשר חשבו לעשות:

פסוק ז
כי שפתי כהן. ר"ל הנה כל זה ראוי לכל כהן כי שפתי כהן ראוים שישמרו את הדעת לדבר בה והראוי הוא שכל בני ישראל יבקשו תורה מפיהו ושהוא ילמדם
כי מלאך.
כי הוא שלוחו של מקום להורותם הדרך הישר וכמ"ש וללוי אמר וגו' יורו משפטיך ליעקב (דברים לג):

פסוק ח
ואתם סרתם מן הדרך. ר"ל מן הדרך הנזכר הראוי אל הכהנים
הכשלתם.
לא די שלא השיבותם מעון אלא שעוד הכשלתם רבים בדיני התורה
שחתם ברית לוי.
מה שכרתי ברית עם אהרן ראש שבט הלוי לשרת בשמי ולכבדני הנה אתם שחתם אותו כי בזיתם אותו:

פסוק ט
וגם אני. ר"ל גם אני אשחית הברית כי אתן אתכם נבזים ושפלים בעיני העם וזהו הפוך החיים והשלום כי חיי הבזיון לאדם נכבד לא יקרא חיים ואין שלום בנפשו
כפי.
כשיעור העון אשר אינכם וגו' כשיעור הזה יהיה לכם בזיון ושפלות
ונושאים פנים בתורה.
נושאים פנים לעשירי העם להחניפם במשפטי התורה ומטים הדין:

פסוק י
הלוא אב אחד לכולנו. עתה חזר להוכיחם עוד בדבר אחר שבה הוא סבה שלא יתרצה ה' בקרבנותיהם והוא הבגידה שבגדו בנשותיהם הכשרות כאשר יאמר בענין ופתח ואמר הלא אב אחד לכלנו כי כלנו בני אדם הראשון אנחנו ויש לנו קירבה מפאת הגוף והלא אל אחד בראנו ר"ל הלא נפשות הישרים אצולות מאתו ממקור מחצבת הקדש ויש א"כ לנו קורבה מפאת הנפש
מדוע.
ר"ל ובהיות כן מדוע נבגד איש באחיו ר"ל באשתו שיש לו אחוה עמה מפאת הגוף ומפאת הנפש כי כשעלו מן הגולה שזפתן השמש ונשחרו ונמאסו בעיני בעליהן ונשאו עליהן נשים נכריות והוכיחם הנביא על זה ואמר מדוע נבגד בהן לחלל עוד בהבגידה ההיא את ברית אלהינו כי התורה אסרה זאת והדבר הזה קבלנו בברית בכללות כל דברי התורה:

פסוק יא
בגדה יהודה. הנה יהודה עשה דבר בגידה והתועבה נעשתה בישראל בהיותו יושב בתוך עמו כי עם היה נפרד מישראל ללכת לעם אחר ולקחת שם אשה לא היה המעשה רע כ"כ כמו שהוא בתוך עמו ונושא עכו"ם
ובירושלים.
ר"ל ועוד הוסיפו אשמה לעשות זאת בירושלים עיר הקדש
כי חלל יהודה קדש ה'.
ר"ל כי חלל את עצמו שהיה קדש לה' ועתה נתחלל במה שאהב ונשא בת עכו"ם:

פסוק יב
אשר יעשנה. הדבר הזאת לבעול בת עם אל נכר
ער ועונה מאהלי יעקב.
שלא יהיה לו באהלי יעקב הם בתי מדרשות שם לא יהיה לו לא ער ולא עונה ער הוא תלמיד המעורר לשאול לרבו ספקותיו ועונה הוא חכם העונה ומשיב על שאלות הספקות
ומגיש מנחה.
רצה לומר ואם העושה זאת הוא כהן יכרת מזרעו מי המקריב קרבנות לפני המקום :

פסוק יג
וזאת שנית תעש. רצה לומר מלבד הבזיון שעשיתם למזבח לקראו שלחן מגואל ונבזה שהוא סיבה למאס בקרבנותיכם תוסיפו לעשות עוד דבר שנית בבזיון המזבח במה שעל ידיכם מכסה דמעה את מזבח ה' והדמעה בא מבכי ואנקה לפי שלפעמים יזלו דמעה משמחת השחוק וכדומה לכן אמר שהדמעה באה היא מבכי ואנקה מה שהנשים עומדות סביב למזבח ובוכות על עלבונן
מאין עוד.
מבלי אין עוד מצוא צד זכות לשאפנה אל המנחה שאתם מקריבים על המזבח ולקחת מידכם דבר מה ברצון:

פסוק יד
ואמרתם. ואם תאמרו על מה יצא הקצף כי תכחשו לומר שמצאתם בהן ערות דבר
על כי ה'.
ר"ל ע"ז אשיב לכם שזהו על כי ה' הוא לעד בינך ובין אשתך שנשאת בימי נעוריך אשר אתה לבדך בגדת בה אבל היא מתחברת לך והיא אשת בריתך כי מקיימת הברית שכרת עמה להיות לך לאשה כי אינה פונה אל מול הזרים ואין האמת אתך:

פסוק טו
ולא אחד עשה. ר"ל ואם תשיבו לומר וכי אברהם הקרוי אחד כמ"ש אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג) וכי הוא לא עשה כזאת הלא גם הוא נשא הגר המצרית על שרה אשתו
ושאר רוח לו.
אף כי היה לו יתרון רוח חכמה ויראת ה' ומעלה נפלאה
ומה האחד מבקש.
רצה לומר על זה אשיב לכם ומה היה הזה האחד מבקש בעשות זאת וכי עשה זאת למלאות תאותו הלא הכוונה היה להוליד זרע קדוש ירא אלהים משרה אשתו וכמו שאמרה היא אולי אבנה ממנה (בראשית י')
ונשמרתם.
לכן תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה
ובאשת נעוריך אל יבגוד.
ר"ל הטו הרצון לאהבת אשת נעוריך:

פסוק טז
כי שנא שלח. אם שנאת אותה עד שלא תוכל להטות רצונך אל האהבה שלח אותה וגרשה ותנשא לאחר אשר תמצא חן בעיניו
וכסה וגו'.
ר"ל או יכסה החמס על לבושו ממעל כלומר לא יסתיר החמס תחת לבושו שתהא אשתו יושבת תחתיו ולבו בל עמה אלא יגלה החמס והשנאה ויגרשנה או תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה להסיר השנאה ולא תבגדו בהן לעשות להן עלבון בקחת עליהן נשים נכריות:

פסוק יז
הוגעתם וגו'. אתם מייגעים לפני המקום בדבריכם ודבר הכתוב בלשון בני אדם כי האל יתברך לא ייעף ולא יגע
ואמרתם.
ואם תאמרו בדבר מה אנו מייגעים לפניו
באמרכם.
ר"ל אשיב לכם במה שאתם אומרים כל עושה הרע הוא טוב בעיני ה' והוא חפץ בהם
או איה אלהי המשפט.
ר"ל או אם אינו כן, כי אין טוב בעיניו עושה רע איה אלהי המשפט למה אינו עושה בהם משפט וכאלו יאמרו או אין הרע שנואה לו או אינו משגיח:

הפרק הבא    הפרק הקודם