פסוק א
חברונה. אחר שמלך בחברון על יהודה
עצמך ובשרך. כמו כל בית יהודה כי בני איש אחד נחנו:

פסוק ב
אתה המוציא. כאילו אמרו לא יגדל אהבת בית יהודה עלינו על אשר מלכת בהם ראשונה כי גם עלינו משלת מאז
את ישראל. א"כ עליך לרעות את כל ישראל אלו כאלו בשוה:

פסוק ג
כל זקני ישראל. אשר הכח בידם להמליכו
ויכרות וגו'. להיות להם לאוהב כמו לבית יהודה
לפני ה'. לפני ארון ה' כי הביאוהו שמה לפי שעה:

פסוק ד
ירושלים. אל ירושלים להלחם בה
ושם היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימין לא הורישום מאז:

פסוק ה
לא תבוא הנה. ר"ל לא תוכל לכבשה בעבור חזקה
מצודת ציון. שם מבצר חזק סמוך למקום יבוס
היא עיר דוד. לאחר זמן נקראה שמה עיר דוד:

פסוק ו
בראשונה. לעלות במלחמה תחלה להכות בם:

פסוק ח
מן המלוא. סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים וכן קראו מלוא (ירמיה ד) ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב
ועד הסביב. כפל הדבר לומר שאת הכל בנה
יחיה. היה מחזק בדקי שאר העיר בחומות ומגדלים:

פסוק ט
הלוך וגדול. בכל עת נתגדל יותר:

פסוק י
במלכותו. בדבר המלכות היו מתחזקים עמו לדבר על לב ישראל להמליכו כמו שדבר ה' על ישראל שהוא ימלוך עליהם:

פסוק יא
ואלה וגו'. אשר התחזקו עמו
ישבעם. הוא יושב בשבת האמור בשמואל ב' כי פתרון אחד להם
בן חכמוני. הוא תחכמוני האמור בשמואל ב' ופתרון אחד להם וכאשר איש ירושלים יקרא בן ירושלים וירושלמי
הוא עורך וגו'. ר"ל אחר שהרג שלש מאות חלל בפעם אחת סמוך לה היה עורר את חניתו להלחם בם כאלו עתה התחיל להלחם (ובשמואל ב' משבחו באהבת החכמה עם הגבורה לומר אחר שהרג שמונה מאות חלל חזר לשבת בישיבת החכמה):

פסוק יב
ואחריו. במעלה
הוא בשלושה הגבורים. הוא היה אחד מהשלשה גבורים האמורים בשמואל ב' שהיו עם דוד בחרפם פלשתים וגו' ולקצר סמך על מה שנאמר שם:

פסוק יג
מלאה שעורים. ובשמואל ב' נאמר עדשים כי באמת לא זו היא המלחמה כי שם נאמר ששמה הצילה:

פסוק יד
ויצילוה. הוא ואנשיו, לבל ישרפוה פלשתים:

פסוק טו
מן השלושים ראש. כ"א מהשלשה היה ראש מהשלשים הגבורים הנזכרים בשמואל ב' ונזכרים גם המה למטה אבל הוסיף עוד עליהם:

פסוק טז
במצודה. הוא הצור אשר במערת עדולם:

פסוק יז
מי ישקני מים. לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם:

פסוק יח
ויבקעו. כאשר שמעו שהתאוה להם הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד ועברו דרך המחנה וכאלו בקעוה לעשות בה דרך ללכת
וינסך. שפכם ארצה לשם ה':

פסוק יט
ויאמר. נתן טעם על שלא שתה מהם ואמר חלילה וגו' ר"ל חולין הוא לי לשתותם מחמת יראת ה'
הדם וגו'. וכי אשתה דם האנשים אשר הלכו בסכנת נפשותם כי הלא בסכנת נפשותם הביאום א"כ המים לדם יחשב:

פסוק כ
ראש השלשה. הוא היה הראש מהשלשה שבקעו המחנה להביא המים
והוא עורר וגו' על וגו'. ר"ל על ההריגה בסמוך לה היה עורר את חניתו להלחם עמהם כאלו עתה התחיל להלחם
ולו שם בשלושה. ר"ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשת הגבורים הראשונים והם ישבעם ואלעזר ושמה הנזכר בשמואל ב' ור"ל גם הם עם כל גבורתם החשיבו גם את אבשי לגבור:

פסוק כא
מן השלשה בשנים. ר"ל מבין שלשה שואבי המים בהשנים שהיו עמו היה הוא הנכבד מהם ולזה היה להם לשר
ועד השלשה. אבל לא בא למעלת השלשה הראשונים:

פסוק כב
רב פעלים. פעל הרבה גבורות
שני אריאל מואב. תרגם יונתן תרין רברבי מואב וע"ש גבורתו קראם אריאל שהיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל שהוא ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל"א)
בתוך הבור. עם כי המקום דחוק להתחזק בו
ביום השלג. עם היות כי טבע הארי להתחזק בו ביותר בזמן הקור ומטבע האדם להמנע ממנו הפעולות החיוניות בתגבורת הקור עם כל זה התגבר עליו והכהו נפש:

פסוק כג
איש מדה. רצה לומר בעל מדה גדולה וכן אנשי מדות (במדבר י"ג)
כמנור אורגים. בית יד החנית היתה כמנור אורגים:

פסוק כד
אלה. הפועלים ההם
ולו שם. ר"ל שהיה מפורסם לגבור בין שלשה הגבורים שואבי המים שהיו ראשי השלשים ור"ל שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגבור אבל שלשה הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה אשר היה בהם:

פסוק כה
מן השלשים. האמורים בשמואל ב' ונזכרים הם למטה
הנו נכבד הוא. הנו הוא היה נכבד מהם ולזה לא חשבוהו עמהם אבל לא בא למעלת שלשה שואבי המים ראשי השלשים ולזה לא חשבוהו גם עמהם
על משמעתו. להיות עמו לשמוע ולעשות כל אשר יצוה:

פסוק כו
וגבורי החילים. ואלה הם שאר גבורי החילים עשהאל וגו' ובשמואל ב' לא חשב אלא החשובים שבהם הנזכרים כאן ראשונים עד אוריה החתי אולם קצתם קראם בשם האחר שהיה להם :

פסוק לט
נושא כלי יואב. חוזר הוא על נחרי שהוא היה נושא כלי תשמישי יואב:

פסוק מב
ועליו. ר"ל הסמוכים עליו ונמשכים אחריו: