פסוק א
לכל נגיד. ר"ל לא נתייעץ עם כולם כ"א את כל הנגיד אשר בהם ר"ל המובחרים :

פסוק ב
ויאמר דוד. לאחר שהסכימו הנגידים על הדבר אמר לכל ישראל אם הדבר טוב בעיניכם ואם מה' יצא הדבר להסכים על ידינו
נפרצה. נתחזקה ונשלחה בעבור אחינו הנשארים בארצם ולא באו עמכם
ועמהם. ר"ל ובעבור הכהנים והלוים אשר עמהם
בערי מגרשיהם. נקראים כן על כי אשר כל עריהם היה מגרש חוצה להן:

פסוק ג
ונסבה וגו'. לדרוש בו ברבת עם להרבות כבוד הארון
אלינו. אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו
בימי שאול. כי בעבור שהרג נוב עיר הכהנים משרתי הארון בזה כאלו מיעט כבוד הארון :

פסוק ה
ועד לבוא חמת. עד המקום שבאים בה לחמת מקצה גבול א"י עד קצהו
מקרית יערים. כי שם היה מעת שהחזירוהו הפלשתים כמ"ש בשמואל א' (ו):

פסוק ו
בעלתה. קרית יערים נקראה גם קרית בעל כמו שכתוב (ביהושע א)
יושב הכרובים. אשר על הארון
אשר נקרא שם. ר"ל אשר נקרא עליו שם ה' האמור ובשמואל ב' (ו) נאמר שם ה':

פסוק ז
מבית אבינדב. כי בביתו היה הארון
נוהגים בעגלה. היו מנהיגים הבקר הקשורים בעגלה למושכו:

פסוק ח
משחקים. משמחים לפני הארון בכל כח
ובשירים. שררו בפה להלל לה' ואף בכנורות וגו' והם מיני כלי שיר :

פסוק ט
וישלח. הושיט את ידו
כי שמטו הבקר. נענעוהו ממקומו וחשב שיפול מעל העגלה :

פסוק י
ויחר. על מיעוט האמונה בה' לחשוב שיפול ארונו וזה על אשר שלח וגו'
לפני אלהים. לפני ארון אלהים:

פסוק יא
ויחר לדויד. חרה על עצמו וכדרך המיצר ונבהל
כי פרץ. בעבור דאגת הפרץ:

פסוק יב
את האלהים. את ארון האלהים בחשבו שאי אפשר להזהר בקדושתו וזה לאמר וגו':

פסוק יג
ויטהו. נטה אותו מדרך עיר דוד להוליכו אל בית עובד וגו':

פסוק יד
עם בית. סמוך לבית מושבו כי יחד לו חדר בביתו
ויברך וגו'. בעבור שעמד הארון אצלנו וכן נאמר בשמואל ב' (ו):