פסוק ב
בשם ה'. בהזכרת שם ה':

פסוק ג
לאיש. ר"ל לכל אחד:

פסוק ד
משרתים. לכבד ולרבץ לפני הארון:

פסוק ה
ומשנהו. השני לו
במצלתים. היה מקיש במצלתים להשמיע קול גדול :

פסוק ז
אז נתן וגו'. אז מסר בתחילה ביד אסף להודות לה' בזה השיר:

פסוק ח
הודו לה'. ר"ל וזהו השיר הודו לה' וגו'
קראו בשמו. בהשם המיוחד לו לבדו המורה על גדולתו
הודיעו. פרסמו בין העמים פלאי מעשיו:

פסוק ט
שירו לו. בפה
זמרו לו. בכלי שיר
שיחו. דברו בתמידות בכל נפלאותיו:

פסוק י
התהללו. שבחו את עצמכם להתפאר בשם קדשו אשר יורה על יכולתו
ישמח. למען ישמח לב כ"א ממבקשי ה' בשמעו כל אלה:

פסוק יא
ועוזו. דרשו להראות לכם עוזו ויכלתו :

פסוק יב
ומשפטי פיהו. המשפטים שעשה בעכומ"ז במאמר פיו:

פסוק יג
זרע ישראל. אתם זרע ישראל עבדו
בחיריו. הנבחרים לה' מיתר העובדי כוכבים:

פסוק יד
הוא ה'. דעו שה' הוא אלהינו בהויתו ובכל הארץ שולטים משפטיו כמאז:

פסוק טו
בריתו. התורה הנתונה בברית
דבר צוה. והוא הדבר אשר צוה לנו אחר אלף דור כי תתקע"ד דורות העביר הקב"ה מן העולם ולא בראם ולאחר כ"ו דורות משנברא העולם נתן את התורה הרי אלף דור:

פסוק טז
אשר כרת. על הדבר אשר כרת עליה ברית עם אברהם ועליה היתה השבועה ליצחק:

פסוק יז
ויעמידה. הדבר ההיא העמידה ליעקב לחוק קבוע
לישראל וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יח
לך אתן. ולא לישמעאל ועשו עם שהמה מזרעם
חבל. מה שהוא עתה חבל נחלתכם:

פסוק יט
בהיותכם. בעוד היותכם מתי מספר בחשבון היותר מעט ר"ל בימי האבות שהיו מעטים והיו בהארץ ההיא כגרים :

פסוק כ
ויתהלכו. לא ישבו במקום אחד והלכו מגוי האחד אל גוי האחר ומממלכה זה וגו' ודרך בני המדינה לעשוק הנכרי הבא לגור בלי קבע:

פסוק כא
ויוכח. בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה):

פסוק כב
אל תגעו. בהמכאוב שהביא הוא כאלו אמר אל תגעו וגו' ולאבימלך נאמר בפירוש
במשיחי. ר"ל בגדולי ונסיכי וכן למשיחו לכורש (ישעיה מה)
ובנביאי. כי האבות היו נביאים
אל תרעו. אל תעשו רעה:

פסוק כג
בשרו. בכל יום בשרו הישועה הבאה כי בכל יום תהיה:

פסוק כה
על כל אלהים. הם שרי מעלה של העכו"ם:

פסוק כו
אלילים. היא מלה מורכבת מאל ולא ור"ל דבר שאין בו ממש וכן רועי האליל (זכריה י"א)
וה'. אבל ה' עשה את השמים וכחו רב:

פסוק כז
הוד והדר. יסוד ההוד וההדר המה לפניו:

פסוק כח
הבו לה'. וחוזר ומפרש הכבוד והעוז הבו לה' ר"ל אמרו שהכבוד והעוז המה לו ובידו וכן נתנו לדוד רבבות (שמואל א י"ח) :

פסוק כט
כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו
בהדרת. באוהל הארון המהודר בקדושה:

פסוק ל
כל הארץ. יושבי הארץ
אף תכון. ר"ל אף את תבל עמדי על כנך ובסיסך ואל תהי נוטה ליפול כל הימים אשר גזר המקום לעמוד על עמדך:

פסוק לא
ישמחו וגו'. ר"ל עת יבוא תגלה מלכותו וישמחו צבאות השמים ויושבי הארץ
ה' מלך. ר"ל גלה מלכותו:

פסוק לב
ומלואו. הבריות הממלאים אותו:

פסוק לג
עצי היער. הוא ענין מליצה ולומר שמאד יתרבה השמחה בעולם
מלפני ה'. הרננה תהיה מלפני ה' כאשר יבוא לשפוט את הארץ לשלם לכ"א גמול כמפעלו :

פסוק לד
כי טוב. כי ה' הוא טוב לכל וכי הוא עושה חסד לעולם:

פסוק לה
ואמרו. דוד אמר להם התפללו לה' בעבור בני הגולה שתהיה לאחרונה ואמרו בעבורם הושיענו כי אתה מעולם אלהי ישענו
להודות וגו'. על התשועה הבאה
להשתבח בתהלתך. לשבח את עצמנו בתהלתך כי לשבח יחשב להדבק בה' המהולל מאד:

פסוק לו
מן העולם וגו'. מן העולם הזה עד העולם הבא
ויאמרו. צוה דוד שיאמרו כולם אמן רצה לומר אמת הדבר אף יאמרו הלל לה' כ"א לפי מהללו:

פסוק לז
לאסף. את אסף
לשרת. בדבר השיר
לדבר יום. שירה הראוי בכל יום ישירו ביומו:

פסוק לח
לשוערים. להיות שומרים שערי אוהל הארון:

פסוק לט
לפני משכן. היו משמשים לפני המשכן
בבמה. במזבח אשר עמד בגבעון:

פסוק מ
להעלות. שהם יעלו שמה את התמידין
ולכל הכתוב. המה המוספין:

פסוק מא
אשר וגו'. אשר פרשם בשמות מי ומי יעמדו לפני המשכן
כי לעולם חסדו. ומהראוי להודות לו על זה:

פסוק מב
ועמהם. ר"ל עם הימן וידותון היו חצוצרות וגו'
למשמיעים. העשויים להיות משמיעים קול גדול
וכלי שיר. ושאר כלי שיר העשויים לשורר בהם לפני משכן האלהים
לשער. היו ממונים לשמור שער המשכן :

פסוק מג
ויסב דוד. מאת פני אוהל הארון
לברך את ביתו. כדרך שבירך את העם בשם ה':