פסוק ג
חמתה. הכהו בעיר חמת
להציב ידו. להציב מקומו לאחור להרחיב גבול ארצו :

פסוק ד
ושבעת אלפים פרשים. ובשמואל ב' נאמר אלף ושבע מאות כי לא זכר רק החשובים שבהם
ויעקר. כי אסור להרבות סוסים כמ"ש בתורה:

פסוק ו
וישם דוד. ר"ל שם בהם דבר הראוי להשים במדינה הכבושה והם הנציבים האמור בשמואל ב':

פסוק י
כי איש מלחמות. הדרעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועו
וכל כלי זהב. ר"ל כל מה שהיו מזומנים בידו :

פסוק יא
גם אותם. מה שהביאו לו למנחה הקדיש עם השלל אשר לקח בעצמו מכל הגוים והם אדום וגו':

פסוק יב
ואבשי וגו'. ובשמואל ב' נאמר שדוד הכה בם כי כל נצחון המלחמה נקרא ע"ש המלך ובתהלים נאמר שיואב הכה בהם וארז"ל שב' מלחמות היו ולא זהו האמור כאן :

פסוק יד
משפט. בין איש לאחיו
וצדקה. נתן משלו צדקה לכל עמו הנצרכים לקבל צדקה :

פסוק טו
על הצבא. היה שר על קבוצת החיל
מזכיר. היה ממונה על ספר הזכרונות :

פסוק טז
כהנים. ר"ל שרי הכהנים צדוק היה משוח מלחמה ואבימלך סגן ולא חשב את אביתר לכהן גדול כי לא הועמד עתה כי אם מאז מלך על יהודה אבל יואב עם כי היה שר צבא מאז מכל מקום נעשה עתה שר צבא של כל ישראל או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכ"ג לזה לא חשב את אביתר כי לא היה דבר המתקיים:

פסוק יז
הראשונים. הם היו הראשונים למקום המלך ועל פיהם נעשה הכל: