פסוק ב
כי עשה וגו'. ארז"ל שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אליו מאת מלך מואב כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערות עדולם כמ"ש בשמואל א':

פסוק ג
המכבד דוד את אביך בעיניך. וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים
הלא. באמת לא שלח כי אם לרגל הארץ:

פסוק ד
בחצי. במחצית ארכם והוא עד המפשעה :

פסוק ה
וילכו. שלוחיהם
על האנשים. בעבור מקרה האנשים
וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא והפסוק לומר הסיבה למה לא באו למלך ואמר כי היו נכלמים ולכן שלח לקראתם
ושבתם. לביתכם:

פסוק ו
כי התבאשו. התעיבו את עצמם בעיני דוד כדבר הנבאש ולזה פחדו מן המלחמה:

פסוק ט
פתח העיר. מול פתח שער עירם:

פסוק י
פני המלחמה. פני אנשי המלחמה:

פסוק יג
חזק ונתחזקה. חזק אתה והעם אשר עמך וגם אנו נתחזק
בעד עמנו. שלא ילכו בשבי
ובעד ערי אלהינו. שלא יכבשום האויב
וה' הטוב וגו'. ר"ל ואם בכל ההתחזקות לא נועיל יעשה ה' הטוב בעיניו ונקבל באהבה:

פסוק יז
ויערוך אליהם. הכין עצמו לערוך אליהם מלחמה:

פסוק יח
שבעת אלפים. ובשמואל ב' לא חשב כי אם החשובים שבהם אף לא זכר שם אנשי רגלי וזכר הפרשים ולא זכרם הנה ומה שמקרא אחד סותם גלה השני וכמוהו רבים במקרא:

פסוק יט
וישלימו. עשו שלום
לא אבה. ולא רצה עוד להושיע וגו':