פסוק א
זה הוא וגו'. במקום הזה יבנה הבית
מזבח לעולה. לפי שרוב הקרבנות הקבועים המה עולות לזה נקרא מזבח העולה:

פסוק ב
את הגרים. הם הגבעונים:

פסוק ג
למסמרים וגו'. לעשות מסמרים המצטרכים אל הדלתות
ולמחברות. ר"ל לחבר קרש אל קרש
אין משקל. לא היה מהאפשר לדעת המשקל לגודל הרבוי:

פסוק ה
נער. בשנים
ורך. מעונג ביותר
והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה' מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וגו' לזה אכינה לו צורך הבנין להקל מעליו:

פסוק ח
דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה' מכל מקום מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:

פסוק ט
איש מנוחה. יהיה חפצו במנוחה ולא יתגרה במי
והניחותי לו. אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו
ושלום וגו'. זכרון שמו הוא לאות על השלום:

פסוק י
לבן. חביב כבן לאביו
לאב. לחמול עליו כאב על בנו
עד עולם. לזרעו אחריו:

פסוק יב
ויצוך על ישראל. ר"ל יתן בלבך בינה לדעת לצוות את ישראל את המעשה אשר יעשון ובתת הבינה הרי הוא כאלו הוא מצוך על ישראל
ולשמור. גם יתן לך בינה לשמור את התורה:

פסוק יג
אז תצליח וגו'. הוא כמו הפוך כאומר אם תשמור וגו' אז תצליח
חזק ואמץ. בדבר הנהגת המלוכה:

פסוק יד
בעניי. ר"ל עם שאני נחשב לעני מול צורך הראוי לבנין בית ה' הנה הכינותי זהב וגו'
ועליהם. ע"כ האמור למעלה הוא חוזר:

פסוק טו
וכל חכם וגו'. כל מין חכם בכל מיני מלאכה:

פסוק טז
לזהב. הן למלאכת הזהב וגו'
אין מספר. אל החכמים
קום. הוא ענין לשון זרוז:

פסוק יח
הלא ה'. ר"ל וכה אמר להם הלא ה' וגו'
ונכבשה. כבשנו ולכדנו את הארץ
לפני ה' וגו'. ר"ל בעזר ה' ועל ידי עמו:

פסוק יט
ובנו. גם אתם תסייעו לבנות הבנין
הנבנה. כי בעת ההבאה כבר תהיה בנויה: