פסוק א
למחלקות. ר"ל אלה הנחלקים לשוערים לבני קרח היה לשוער משלמיהו וגו' :

פסוק ד
ולעבד אדם. גם הוא היה שוער כמ"ש למעלה:

פסוק ה
כי ברכו אלהים. ברבוי בנים וארז"ל על שעמד הארון אצלו כמ"ש למעלה:

פסוק ו
הממשלים. המושלים על בית אביהם:

פסוק ז
אחיו בני חיל. כן שמות בניו האחד אחיו והשני בני חיל:

פסוק ח
איש חיל. כ"א היה איש חיל
לעבדה. לפתוח ולנעול את השערים
ששים ושנים. ולמעלה נאמר ששים ושמונה ואולי מתו ששה לעת זקנת דוד:

פסוק י
ולחסה. גם הוא היה שוער כמ"ש למעלה
כי לא היה בכור. יפרש למה אמר בחבריו הבכור ובו אמר הראש ואמר כי באמת לא היה בכור וגו':

פסוק יב
לאלה וגו'. ר"ל כל אלה הנזכרים למעלה היו מחלקין כל השוערים שהיו במספר ארבעת אלפים כמ"ש למעלה והנזכרים כאן היו הראשים עליהם
לראשי הגברים משמרות. ר"ל המשמרות חלקו לפי מספר ראשי הגברים שיהיו כולם שוים (ולא בצמצום כי אי אפשר להתחלק ד' אלפים שוערים על כ"ד חלקים שוים שכן היה מספר המשמרות)
לעומת אחיהם. רצה לומר כמו אחיהם המשוררים ודומה להם
לשרת בבית ה'. בדבר פתיחת ונעילת השערים:

פסוק יג
כקטן כגדול לבית אבותם. הקטן אשר במשפחתם היה שוה אל הגדול בדבר הגורל
לשער ושער. ר"ל והגורל היה מי יהיה שוער בשער זה ומי בשער זה לא לדעת איזה מהם קודם כאשר היה הגורל במשמרות הכהנים והמשוררים:

פסוק יד
מזרחה לשלמיהו. שער המזרחי נפל בגורל לשלמיהו הוא ואנשיו
יועץ בשכל. שהיה בעל עצה בהשכל רב ולזה הוא ואנשיו הפילו הגורלות ויצא גורלו בשער הצפוני:

פסוק טו
בית האספים. נקרא כן על ענין ידוע אצלם והיתה מול שער הדרומי:

פסוק טז
לשפים. אולי נזכר למעלה בשמו האחר
שער שלכת. כן שם השער שעמד במסילה ושביל העולה על מעלה ההר
משמר לעומת משמר. רצה לומר זמן מה ישמור שופים למערב וחוסה בשער שלכת ולעומת זמן זה יתחלף המשמר וכן יחזור חלילה :

פסוק יז
למזרח. עתה מונה והולך שמות המקומות אשר ישמרו שם ומספר כתות השומרים ואמר בפאת המזרח יהיו ו' כתות לוים משמרים
ליום ארבעה. ר"ל בכל עת ישמרו ד' כתות
שנים שנים. יתכן שהיו האסופים שתים מקומות ולזה מזכיר בלשון רבים ובכל אחת ישמרו ב' כתות במקומות חלוקות זו מזו
לפרבר למערב. כלפי המערב אל הפרבר והוא שם חדר מה
ארבעה. יהיו ארבעה כתות שנים במסילה ההולכת אל הפרבר ושנים בפרבר עצמה והרי הן במספר כ"ד וכן ארז"ל:

פסוק יט
אלה מחלקות. חלוקת מקומות שומרי השערים:

פסוק כ
והלוים. ר"ל וגם זאת פקודת הלוים
בית האלהים. הגנוז לתקון הבית
הקדשים. שלוקחין בהם קרבנות הצבור:

פסוק כא
בני הגרשני. מבני גרשון
ללעדן ראשי האבות וגו'. כאומר הנה לעדן נטל גדולה הרבה ללעדן היו ראשי האבות במספר המרובה מכולן ללעדן נולד יחיאל שהיה שר וגדול ובניו היו ממונים על האוצרות כמ"ש במקרא שלאחריו:

פסוק כב
בני יחיאלי וגו'. ר"ל המה וגם זתם ויואל אחיו בני לעדן היו על אוצרות בית ה' והם כלי זהב וכסף שבבית ה' :

פסוק כג
לעמרמי וגו'. ר"ל וכן מבני עמרם וגו' היו ממונים בבית ה' כאשר יזכור למטה ולא זכר מבני עזיאל ואולי כללם בבני חברון:

פסוק כד
נגיד על האצרות. היה ממונה על האוצרות ושאר הממונים היו תחת ידו:

פסוק כה
ואחיו. של שבואל מזרע של אליעזר
רחביה בנו. הוא היה בן אליעזר וכן כולם היו אחד בן אחד:

פסוק כו
על כל וגו'. ר"ל כל המקדיש דבר גדול היה מוסרו לידו והוא הביאו אל בית האוצר וכמ"ש במקראות שלאחריו
וראשי האבות לשרי וגו'. ראשי האבות אשר הועמדו להיות שרי האלפים והמאות:

פסוק כז
מן המלחמות וגו'. אשר הקדישו ממה שלקחו במלחמה וממה ששללו מן המקומות אשר כבשו
לחזק וגו'. להיות גנוז באוצר על תקון הבית:

פסוק כח
ההקדיש. אשר הקדיש כי הה"א היא במקום אשר
על יד. היה מוסרו לידו להביאו אל בית האוצר:

פסוק כט
למלאכה החיצונה. על המלאכה הנעשה חוצה לעיר לצורך הבית להכין עצים ואבנים וכדומה המוטל על ישראל היו המה לשוטרים ולשופטים על הדבר ההוא:

פסוק ל
על פקודת. המה היו על הגזברות של ישראל היושבים בעבר הירדן בחלק המערבי ממנו הפונה מול ארץ ישראל
לכל מלאכת ה' וגו'. על כל המלאכה המוטל עליהם לבית ה' ולעבודת המלך:

פסוק לא
לתלדותיו לאבות. למשפחתו לכל בתי האבות היה הראש
נדרשו. בני חברון נדרשו לדעת אם יש בהם אנשי חיל
ביעזיר גלעד. ביעזר שעמדה בארץ הגלעד:

פסוק לב
ואחיו. חבריו של יריה שהיו בני חיל אלפים וגו'
על הראובני וגו'. ר"ל היושבים בחלק המזרחי כי בחלק המערבי היו חשביה ואחיו לממונים
לכל דבר. על כל דבר המוטל עליהם מעבודת בית אלהים ומעבודת המלך: