פסוק א
אחד. כאומר ואיך יוכל אחד לאסוף הון רב כל כך לבנות בית לה'
בחר בו אלהים. ואף בו בחר למלוך על ישראל ויטרד מאד בדבר המלוכה
נער ורך. והוא נער בשנים ומעונג ביותר ולא נסה לטרוח הרבה
כי לא לאדם. לא בעבור צורך אדם נעשה הבית כי אם לה' וא"כ מהצורך לפארו מאד:

פסוק ב
ובכל כחי. כאומר והנה אני עשיתי מה שעלי ובכל כחי הכינותי וגו'
הזהב לזהב. הזהב הכינותי על כלי הזהב וכן כולם
ומלואים. כן יקראו אבני יקר ע"ש שממלאים את הגומא העשוי במשבצות להושיב בו האבן:

פסוק ג
ברצותי. בעבור שאני מרוצה וחפץ בבית ה' הנה יש לי עוד סגולה מיוחדת מזהב וכסף נתתי גם אותה לבית ה'
למעלה מכל וגו'. ר"ל נוסף על כל אשר הכינותי מאז לבהמ"ק:

פסוק ד
שלשת אלפים. ר"ל וזהו חשבון הסגולה שלשת אלפים וגו'
לטוח וגו'. חוזר הוא על הזהב כי לא טחום בכסף, ורז"ל אמרו שהכסף האמור כאן ר"ל זהב טוב המכסיף כל הזהבים:

פסוק ה
לזהב לזהב. את הזהב לכלי הזהב וגו'
ולכל מלאכה כו'. ואת כל דבר הנצרך למלאכה הלא המה מסורים ביד החרשים
ומי מתנדב. אמר אל העומדים לפניו מי בכם מתנדב מה לחנך את ידו היום בתת נדבה לה' וכאומר מעתה התחילו להתנדב על בנין הבית:

פסוק ו
שרי האבות. הם ראשי האבות האמור למעלה
ולשרי. ואת השרים הממונים על מלאכת המלך הם שרי הרכוש האמור למעלה :

פסוק ז
ואדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם
רבו. הוא עשרת אלפים ולא באו עדיין למשקל ככר :

פסוק ח
והנמצא. ואשר נמצא אתו אבנים נתנו אותם לאוצר הבנין
על יד יחיאל. על ידו מסרו האבנים והוא הביאם אל האוצר:

פסוק ט
על התנדבם. שמחו על הנדבה כי היתה בלב שלם כי המתנדב ולבו בל עמו הוא נעצב על חסרון הממון:

פסוק י
אלהי ישראל אבינו. מלת אבינו חוזר על ישראל ולפי שיעקב היה תחלה לנודרים ובא לדבר דבריו בעבור הנדבה לזה הזכיר שם ה' על ישראל
מעולם וגו'. מהעה"ז עד העוה"ב:

פסוק יא
לך וגו'. ר"ל הגדולה שאני בה והגבורה והתפארת אשר בי והנצחון שעשיתי וההוד שבי הכל המה מידך
כי כל וגו'. מוסב על לך לומר כי לך כל אשר בשמים ובארץ
לך וגו'. אתה הוא הממליך מלכים ואתה הוא המתנשא את כל אשר הועמד להיות לראש:

פסוק יב
מלפניך. ממך הם נתונים
לכל. את כל אשר תחפוץ :

פסוק יג
מודים וגו'. על כל העושר הרב אשר נתת לנו:

פסוק יד
מי אני וגו'. ר"ל וכי עוצם ידינו גדול כ"כ לעצור כח להתחזק לאסוף הון להתנדב נדבה גדולה כזאת
כי ממך. כל העושר הזה בא ממך והבא מידך חזרנו ונתננו לך:

פסוק טו
כי גרים. למול שנותיך ימי שנותינו מעטים המה כימי הגר בארץ נכריה וא"כ הוא מן הנמנע לאסוף הון רב כזה בזמן מועט בעוצם יד לולי ה' שהיה לנו
ותושבים. ר"ל כל מה שאנחנו תושבים בעולם אין אנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו וא"כ לגרים נחשב
כצל. הפונה בכל עת בנטית השמש כן ימינו על הארץ בכל עת פונה ועובר מהימים הקצובים
ואין מקוה. ואין תקוה להאדם להאריך ימיו יותר מן הקצוב :

פסוק טז
כל ההמון. מרבית העושר הזה
מידך הוא. מידך באה לנו והכל שלך:

פסוק יז
וידעתי. אתה אלהי הן ידעתי שאתה בוחן לבב האדם לדעת מחשבתו ורוצה אתה ביושר לבב לכן התנדבתי הנדבה ההיא ביושר לבב
ראיתי בשמחה. ראיתי אני אשר בשמחה נדרו להתנדב לך א"כ גם המה התנדבו ביושר לבב כמוני:

פסוק יח
שמרה זאת. זכות הנדבה ההיא שמור לעולם
ליצר מחשבות. את פעולת מחשבות לבב עמך שהיתה במחשבה טובה ורצויה
והכן. אמץ לבבם להפנות אליך:

פסוק יט
ולעשות הכל. את כל דברי התורה וכפל דברו לחזוק
אשר הכינותי. את כל דבר הצריך על הבנין:

פסוק כא
זבחים. זבחי שלמים זבחו לרוב
לכל ישראל. ר"ל כולם הביאו שלמים:

פסוק כב
לפני ה'. כדין בשר זבחי שלמים
וימליכו שנית. כי בפעם הראשון כשנמלך מפני מחלוקת אדוניה כמ"ש במלכים א' לא היו אז כי אם אנשי ירושלים לכן שבו להמליכו בהקהל כל שרי ישראל
וימשחו לה'. ע"פ מצות ה' משחוהו למלך
ולצדוק. ואת צדוק מנו לכ"ג:

פסוק כג
על כסא ה'. ר"ל לעשות משפט ה'
כל ישראל. ולא היה מי מערער עליו:

פסוק כד
נתנו יד. תקעו כפם להיות תחת ממשלתו:

פסוק כה
לעיני כל ישראל. כולם ראו גדולתו
הוד מלכות. ר"ל שהיה נראה בעיני כל אשר הוא הגון וראוי למלוכה מפאת עצמו
על כל מלך. על שום מלך שהיה לפניו על ישראל:

פסוק כז
שבע שנים. ולא חש לחשוב עוד ששת החדשים שמלך בחברון או לפי שהיה נרדף ששה החדשים לפני אבשלום בנו ולא היה נחשב למלוכה לכן לא חשב למולם אלה ששת החדשים:

פסוק כח
עושר וכבוד. מוסב על מלת שבע לומר שהיה שבע עושר וכבוד:

פסוק כט
הראשונים. כשהיה עוד נרדף מפני שאול
על דברי שמואל. ר"ל בספר שמואל
ועל דברי נתן וגו'. גם הם כתבו ספרים ואינם אתנו:

פסוק ל
עם כל מלכותו. ר"ל שמה יסופר דברי דוד עם כל הארצות שמלך עליהם
והעתים וגו'. עתים לטובה עתים לרעה
ועל ישראל. העתים אשר עברו בימיו על ישראל
ועל כל ממלכות הארצות. העתים אשר עברו עליהם בהלחמם עם דוד: