פסוק ב
לאבשלום. את אבשלום והלמ"ד הוא במקום את וכן הרגו לאבנר (שמואל ב' ג) :

פסוק ג
אשתו. מוסב על כולן לומר כל אחת היתה אשתו לא פילגש:

פסוק ה
שמעא. לא מנאם כסדר תולדותם כי שלמה היה הראשון:

פסוק ז
ונוגה. בשמואל ב לא הזכיר נוגה גם לא אליפלט השני ואולי מתו בקטנותם:

פסוק ט
כל בני דויד. אלה כל בני דוד מן הנשים
ותמר. ר"ל ומלבד תמר אחותם:

פסוק י
אביה בנו. של רחבעם וכן מונה והולך המלכים זה אח"ז:

פסוק יב
עזריה. הוא עוזיה המלך:

פסוק טו
הבכור יוחנן. הוא יואחז הנזכר (במלכים ב) ועם כי יהויקים היה גדול ממנו קראו בכור על כי היה בכור למלכות שמלך קודם יהויקים כמ"ש (במלכים ב)
שלום. ארז"ל שהוא צדקיה הנזכר וקראו גם רביעי ע"ש שהיה הרביעי למלכות כי יכניה בן יהויקים מלך לפניו :

פסוק טז
צדקיה בנו. אין זה צדקיה המלך כי זה היה בן יכניה וצדקיהו המלך היה דודו בן יאשיהו:

פסוק יז
ובני יכניה. מלבד צדקיהו הנזכר
שאלתיאל בנו. בן אסר היה:

פסוק יח
ומלכירם וגו'. בני שאלתיאל היו ולקצר סמך על המבין שזוכר את הבנים סמוך לאביהם:

פסוק יט
ובני פדיה זרובבל. ומה שנאמר במקומות אחרים זרובבל בן שאלתיאל כי בני בנים הם כבנים
ובן זרובבל. כמו ובני זרובבל ורבים כמוהו:

פסוק כ
יושב חסד. הוא שם אחד
חמש. הם האמורים במקרא זה ואולי הראשונים היו מאשה אחרת ולזה לא כללם יחד:

פסוק כא
בני רפיה. רצה לומר בן ישעיה היה ובן רפיה היה ארנון וגו' ולקצר סמך על המבין ובני הוא כמו בן וכמוהו רבים :

פסוק כב
ששה. אינם אלא חמשה אלא אשתו היתה מעוברת וראה ברה"ק שתלד בן זכר ודוגמתו נאמר בני ידותון וגו' ששה (לקמן כה) ואינו חושב כ"א חמשה, או שהוא חוזר על שכניה לומר לשכניה נולדו ששה וחושב הבן עם בני הבן: