פסוק א
כי הוא הבכור. ר"ל עם כי הוא הבכור והיה א"כ מהראוי להזכיר יחוסו ראשון
ובחללו. אבל בעת שחלל ובזה יצועי אביו ובלבלה לבל יהא מצוי תדיר אצל בלהה אז נלקחה הבכורה מעמו ונתנה ליוסף להיות נוטל פי שנים כבכור להיות בניו נחלקים לשני שבטים
ולא להתיחש לבכורה. לא שיהיה יוסף מיוחש לבכורה מכל וכל לשיצא ממנו גם המלכות:

פסוק ב
כי יהודה גבר באחיו. בדבר המלוכה גבר יהודה מכל אחיו
ולנגיד ממנו. ר"ל להעמיד נגיד ומלך על ישראל אמר יעקב שיהא ממנו
והבכורה. בדבר נחלת השבטים היא לבדה נתנה ליוסף וכאומר הנה על כי לא נשאר מה מן המעלה לראובן לזה אחרו עד כה והקדים ליהודה מפני כבוד המלוכה
שמעיה בנו וגו'. כל מה שחשב היה אחד בן אחד:

פסוק ו
אשר הגלה וגו'. רצה לומר אשר בעת שהגלה תלגת וגו' היה הוא אז נשיא לבני ראובן:

פסוק ז
ואחיו. מיודעיו וחבריו של בארה
למשפחותיו וגו'. ר"ל כ"א למשפחתו בהתיחסם לסדר תולדותם היה נראה אשר יעיאל היה הראש מכולם וזכריה אחריו על כי אבותיהם היו אנשי המעלה יותר מאבות כולם:

פסוק ח
הוא יושב. זרעו ישבו בגבול ערוער
ועד נבו. הוא הרוחב מצפון לדרום :

פסוק ט
ולמזרח ישב. כלפי המזרח ישבו עד המקום שבאים בה למדבר למן הנהר פרת והלאה אף כי נהר פרת היא גבול א"י למזרח נתרחקו להלאה כי נתרבו מקניהם מלשבת בארץ הגלעד כי היה צר להם המקום:

פסוק י
באהליהם. של ההגריאים
על כל פני. על כל עבר המזרחי מול הגלעד:

פסוק יב
בבשן. אלה הארבעה היו ראשים בבשן:

פסוק יג
ואחיהם. מיודעיהם ורעיהם שהיו ראשים לבית אבותיהם הם מיכאל וגו':

פסוק טו
ראש וגו'. היה ראש לבית אבותם של האנשים אשר עמו:

פסוק טז
על תוצאותם. כמו עד תוצאותם רצה לומר עד סופי הגבולים:

פסוק יז
התיחשו. חקרו לדעת סדר תולדותם בימי יותם כשהיה שופט מעת שנתנגע עוזיה אביו אבל לא מלך בימי ירבעם כ"א לאחר מותו כמ"ש במלכים ב':

פסוק יח
מן בני חיל. ר"ל מן בני חיל התאספו אנשים וגו'
יוצאי צבא. הראוים לצאת בצבא מלחמה:

פסוק כ
ויעזרו עליהם. היו נעזרים מה' להתגבר עליהם
וכל שעמהם. וכל אשר היו עמהם בעזרתם
ונעתור להם. קבל עתר תפלתם:

פסוק כא
מקניהם. מתחלה כלל וחוזר ומפרש גמליהם וגו':

פסוק כב
כי חללים רבים נפלו. כאומר אין לתמוה איך אפשר אשר מ"ד אלף ותש"ס יקחו בשבי מאה אלף כי בעבור שנפלו מן ההגריאים חללים רבים כי נצחון המלחמה היתה מה' ובעזרתו ולזה נפל פחד היהודים עליהם ומסרו עצמן לשבי
תחתיהם. במקום ההגריאים:

פסוק כג
ישבו בארץ. המה חזרו מן המלחמה וישבו בארצם אולם התפשטו מבשן עד בעל חרמון וגו' כי המה רבו והיה צר להם המקום אשר ישבו בה מבראשונה ולזה התפשטו לשבת במקום אחיהם אשר הלכו מזה למקום ההגריאים :

פסוק כד
אנשי שמות. רצה לומר ידועים בשמותם לגודל החשיבות:

פסוק כה
אשר השמיד וגו'. כאומר והיה להם להבין אם אלהים המה מדוע לא הצילו את עמם:

פסוק כו
ונהר גוזן. סמוך לנהר גוזן
עד היום הזה. רצה לומר והנה עודם שם כי לא חזרו בבנין בית השני:

פסוק כח
ובני קהת. מפני כבוד משה ואהרן הקדימו לגרשון:

פסוק לד
את צדוק. והוא הכהן גדול הראשון ששמש בבית המקדש והלכה הכהונה מאב לבן שנים עשר דורות:

פסוק לה
את עזריה. יתכן שהוא אמריה שנזכר בדברי הימים ב' (י"ט) ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות
את יוחנן. יתכן שהוא יהוידע הנזכר במלכים ב' ובדברי הימים ב':

פסוק לו
הוא אשר כהן וגו'. ארז"ל וכי הוא לבד כהן אלא שמסר נפשו על עבודת הבית שמיחה בעוזיה המלך כאשר בא להקטיר קטורת כמו שכתוב בדברי הימים ב':

פסוק לז
את אמריה. יתכן שהוא אוריה הנזכר במלכים ב' (ט"ז)
את אחיטוב. יתכן שהוא עזריה הנזכר בדברי הימים ב' (ל"א):

פסוק מ
את שריה. הוא כהן גדול האחרון והומת ביד נבוכדנצר בזמן גלות צדקיה כמ"ש סוף מלכים ב' ובסוף ירמיה
את יהוצדק. והוא לא שמש בכהונה גדולה ובנו יהושע שמש בתחילת בית השני:

פסוק מא
הלך. בגולה לבבל: