פסוק א
וכל ישראל התיחשו וגו'. כאומר אף שלא הזכרתי אני יחוס כל ישראל הנה כולם נחקר יחוסם והנם כתובים על ספר מלכי ישראל והספר הזה גלה עמהם ואינו בידי להעתיק ממנו כל יחוסם
ויהודה. אבל יהודה הגלו לבבל בעבור מעלם וספר יחוסן עמהם ומה שמצאתי בה העתקתי כי עמהם נמצאתי:

פסוק ב
והיושבים הראשונים. בני הגולה שעלו בראשונה עם זרובבל אשר עלו קודם שעלה עזרא ואנשיו אשר נתיישבו ראשונים בעריהם שאחזו ולא בירושלים המה היו מכל שבטי ישראל אשר חזרו מבבל (כי אף שבני עשרת השבטים הגלו לאשור מכל מקום רבים נשארו בארצם וגלו לבבל עם בני יהודה ובנימין וחזרו עמהם)
הכהנים וגו'. גם מהם ישבו בערי אחוזתם ובנחמיה חשב גם בני עבדי שלמה :

פסוק ג
ובירושלים. אבל בירושלים לא נתיישבו מכל שבטי ישראל כ"א מבני יהודה וגו' ובנחמיה לא נזכר בני אפרים ומנשה כי מעט היו אשר ישבו בירושלים:

פסוק ד
עותי. ובנחמיה נאמר עתיה והוא הוא כי קרובים המה בלשון אולם השינוי בשמות האבות ובמספרם הוא לפי שגם כאן גם בנחמיה לא חשב כל האבות כסדר עד האב הראשון כ"א חשבם בדלוג וחשב כאן אחרים ממה שחשב בנחמיה:

פסוק ה
ומן השילוני. מבני שילה בן יהודה
עשיה. הוא מעשיה האמור בנחמיה
הבכור. שהיה הבכור מאחיו:

פסוק ו
ואחיהם. של יעואל ועשיה
שש מאות ותשעים. מוסב על בני שלה ועל בני זרח ומספר בני פרץ נאמר בנחמיה:

פסוק ט
לתולדותם. מתולדות של אבותם של הנזכרים
תשע מאות וגו'. ובנחמיה נאמר מספר פחות ויתכן אשר שם חשב אנשי גבי סלי הנזכר שם וכאן חשב אנשי סלוא וחביריו
אנשים. ר"ל חשובים ככל אנשים שבמקרא
לבית אבותיהם. הוא כפל ענין לתוספת ביאור כי כבר אמר ראשי אבות והיא היא
ומן הכהנים. ישבו בירושלים ידעיה ויהויריב, ובנחמיה נאמר ידעיה בן יויריב ויתכן שהוא הוא והיה נמשך אחר הבן וטפל לו:

פסוק יא
ועזריה. הוא שריה הנאמר בנחמיה
נגד וגו'. ממונה על בית אלהים:

פסוק יב
ומעשי. הוא עמשסי האמור בנחמיה:

פסוק יג
ואחיהם ראשים. ואחיהם אשר היו ראשים לבית אבותם שהיו במספר אלף וגו' גם הם ואנשיהם ישבו בירושלם ובנחמיה נאמר מספר פחות ויתכן אשר שם חשב רק אותם שהיו תחת ממשלת השרים הנזכרים שם וכאן כלל את כל הכהנים כולם
מלאכת. לעשות מלאכת עבודת וגו':

פסוק יד
ומן הלוים. ומספר אנשיהם נאמר בנחמיה:

פסוק טז
היושב בחצרי נטופתי. על אלקנה יאמר כי ברכיה ישב בירושלים :

פסוק יז
שלום הראש. על שלום הנזכר ראשון יאמר שהוא היה הראש לכולם:

פסוק יח
ועד הנה. ר"ל כמו שיסד דוד ושמואל את השוערים כן היה כל ימי עמידת הבית ועד הנה בבית השני
בשער. לעמוד ולשמור בשער אשר המלך בא בו הפונה מזרחה
המה. שלום וחביריו היו שוערים בשערי הר הבית שהיא מחנה לויה:

פסוק יט
לבית אביו. ממשפחת בית אביו
על מלאכת. המה היו ממונים על מלאכת העבודה וחוזר ומפרש שהיו שומרי מזוזות פתחי האוהל רצה לומר העזרה
ואבותיהם וגו'. רצה לומר וכמו שהיו אבותיהם ממונים על מחנה ה' והיו שומרים לבל יבוא מי בפתחי העזרה שהיא מחנה שכינה:

פסוק כ
נגיד היה וגו'. היה ממונה על אבותיהם הקרחים בימים הקדמונים כי ה' היה עמו ולזה נבחר לנגיד:

פסוק כא
שער פתח. גם הוא היה שומר שער פתח האוהל:

פסוק כב
כולם הברורים. ר"ל מספר כולם של הנבררים להיות שוערים לשמור בספים היו מאתים וי"ב ובנחמיה נאמר מספר פחות כי לא חשב שם רק השומרים במחנה לויה הוא הר הבית וכאן כלל כולם
המה בחצריהם. המה מן היושבים בחצריהם סביבות ירושלים להיות קרובים לבוא לבית המקדש
התיחשם. והיה להם ספר יחוסם
המה יסד. ר"ל במספר הזה יסד דוד ושמואל הנביא להיות מתקיים בתקנת קיומם לבל יפחתו מרי"ב שוערים:

פסוק כג
והם ובניהם. הנזכרים למעלה עם בניהם היו ממונים על השערים לשמור בהם
לבית ה' לבית האהל. הוא כפל ענין במ"ש לתוספת ביאור
למשמרות. לא שהיו כולם שומרים בכל עת אלא היו חלוקים למשמרות וכל אחד שמר בזמנו בחוזר חלילה :

פסוק כד
לארבע רוחות. בכל ארבע הרוחות יעמדו השוערים לשמור וגדולה וכבוד הוא לבית שיעמדו בה שומרים:

פסוק כה
ואחיהם. חבריהם של הנזכרים למעלה היושבים בחצריהם עליהם לבוא לשמור על שבעת הימים
מעת אל עת. בעת שבאו אז ילכו בכלות שבעת הימים ויבואו אחרים במקומם
עם אלה. ר"ל גם אלה הנזכרים בשמם יבואו בבוא עתם ויתעכבו שבעת ימים:

פסוק כו
כי באמונה. כי הדבר הזה היה בתקון המתקיים לבל יבטל מי משמרו
המה. ר"ל גם המה ארבעת גבורי השוערים והם שלום וגו' שזכר למעלה עם יתר הלוים אין מי בהם שיבטל משמרו
והיו. השוערים היו גם ממונים על הלשכות ועל האוצרות של בית האלהים :

פסוק כז
וסביבות וגו'. כל אחד בבוא עת משמרתו
כי עליהם משמרת. עליהם מוטל לשמור את הבית
על המפתח. על פתיחת השערים
ולבוקר לבוקר. ר"ל יפתחו בכל בוקר :

פסוק כח
ומהם. מן השוערים היו ממונים על כלי העבודה כמזרקים ומחתות והדומים
יביאום. מלשכת הכלים אל מקום המזבח
יוציאום. משם אל הלשכות והכל נעשית על ידיהם :

פסוק כט
על הכלים. יתר הכלים שאינם כלי העבודה והם כלי בשול וכדומה
כלי הקדש. שולחנות ומנורות והדומים
ועל הסולת וגו'. הסולת והשמן למנחות והיין לנסכים והלבונה לתת בבזיכין על מערכת לחם הפנים והבשמים לקטורת:

פסוק ל
רוקחי וגו'. הם היו מערבבים וכותשים את הבשמים של הקטורת:

פסוק לא
באמונה. בקיום חזק היה ממונה על מעשה החבתים והם המנחות מעשה מחבת מעשירית האיפה הקרב בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב והיה הוא ממונה עליו להזכיר ולזרז להיות קרב בזמנו:

פסוק לב
מן אחיהם. של בני קרח הנזכרים למעלה שגם המה מבני קהת
על לחם וגו'. היו ממונים על לחם הפנים הערוך על השלחן להכין אותה בכל שבת ושבת:

פסוק לג
ואלה המשוררים. רצה לומר אבל אלה המשוררים הנזכרים למעלה שהם ראשי האבות הלוים והם שמעיה וחביריו המה ישבו בתמידות בלשכות ללמד מעשה השיר ופטורים הם משאר עבודת בית ה' כי יומם ולילה מוטל עליהם לעסוק במלאכת השיר ואינם פנוים כמו השוערים לעסוק עוד בעבודה אחרת:

פסוק לד
אלה. הנזכרים למעלה
לתולדותם ראשים. על בני תולדות אבותם היו ראשים וכפל הדבר לתוספת ביאור :

פסוק לה
ובגבעון ישבו. כל הפרשה ההיא כתובה למעלה בהזכירו מי מבנימין ישב בירושלים ומי בגבעון והולך ומספר הכהנים והלוים היושבים בירושלים ועתה על כי בא לספר ממלכות דוד הבאה אחרי מות שאול לזה התחיל לספר שוב מהתחלת יחוס שאול
אבי גבעון. שר של גבעון ושמו יעיאל:

פסוק לו
וצור וגו'. גם המה היו בני אבי גבעון ועמו ישבו בגבעון:

פסוק לח
ואף הם. ר"ל אף כי ישבו בגבעון מ"מ לפעמים ישבו בירושלים נגד אחיהם הנזכרים למעלה ושוה להם
עם אחיהם. הוא כפל ענין לתוספת ביאור כי עם הוא כמו נגד:

פסוק לט
אשבעל. הוא איש בושת שמלך תחת שאול והוא ישוי האמור בשמואל א':

פסוק מ
מריב בעל. הוא מפיבושת :

פסוק מב
ואחז. גם הוא בן מיכה וכן נאמר למעלה:

פסוק מג
ורפיה בנו. של בנעא וכן חושב אחד בן אחד:

פסוק מד
בכרו. כן שמו: