[כא, א]
ויעמוד שטן על ישראל ויסת את דוד וגומר -
הוא הנטוע בלב האדם מנעוריו ומה שאמר בספר שמואל: ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם, שנראה כי ה' הוא המסית, אמת הוא כי הוא הסיתו באמצעות השטן בעון ישראל שהיו ראויים להיענש, וגם הוא יקרא מלאך ה' והוא שראה דוד כדמות מלאך ה' וחרבו שלופה בידו, כי הוא המטעה והוא הממית.

[כא, ה]
אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב. ובספר שמואל: שמנה מאות אלף ויהודה חמש מאות אלף.

מצאנו בהגדה א"ר שמעון בן לוי:

הכתובים מוסיפין כאן מה שחסר כאן אלו שני שבטים שלא נמנו שכך כתוב ולוי ובנימין לא פקד בתוכם, אמר באלו אני יכול להשמט ולומר שבט לוי אינו נמנה במנין שאר השבטים כי אם מבן חדש ומעלה ובנימין דיו שחסר וכלה בפלגש בגבעה ולזה הפירוש פסוק זה ולוי ובנימין לא פקד בתוכם.

בשמואל היה לו לכתוב אותו שהיה טעם לחסרון שחסר שם המספר, ולחסרון שחסרו בני יהודה בזה הספר לא נתן טעם.

ובשלשים ושתים מדות דרבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:

משני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כיצד?
כתוב אחד אומר: ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שולף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב.
וכתוב אחד אומר: ותהי ישראל שמנה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף איש.
נמצא ביניהם שלש מאות אלף איש.
אילו שלש מאות אלף איש מה טיבן?
בא המכריע והכריע בני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה, המחלקות האחד עשרים וארבעה אלף שלש מאות אלף היו כתובים בנימוסו של מלך ולא היו צריכים להימנות, כיצד?
עשרים וארבעה אלף לשנים עשר, הרי כאן מאתים ושמנים ושמנת אלפים, נשתיירו שנים עשר אלף לנשיאי ישראל והשליכן הכתוב כאן וחזר וכללן להלן, וגם זה לא נתן טעם לחסרון מספר יהודה שנמצא הנה, כי בשמואל כתיב: חמש מאות אלף והנה כתוב ארבע מאות ושבעים אלף נמצאו חסרים שלשים אלף.
ואפשר שכל אותם שלשים אלף מתו במגפה, כי שבעים אלף היו המתים במגפה ושלשים אלף מהם היו מיהודה ומתו כל כך מיהודה, לפי שהוא שבטו של דוד והוא היה הסבה.

[כא, יב]
שלש שנים רעב -
ובספר שמואל כתיב התבא לך שבע שנים רעב בארצך, לא אמר לו אלא שלש שנים, אלא אמר לו שבע לפי שג' שנים רעב היה באותו זמן, כמו שאומר ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה, לפיכך אמר לו גד הנביא התבא שבע שנים רעב בארץ כלומר התבחר בזה כי שלש שנים היה רעב ושלש שנים אחרים שיהיו עתה הרי שש, והשנה השביעית אף על פי שיהיה מטר ויהיה חריש וקציר לא תמלט בלא רעב, שתבא התבואה אחר שש שני הרעב.

[כא, טו]
ובהשחית ראה ה' וינחם וגו' -
ראה כי רבים מתו ונחם על הרעה.

ובדברי רז"ל:

מה ראה?
אפרו של יצחק.
ראה כי באותו הגרן העלה אברהם את יצחק בנו.

[כא, כה]
ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות -
ובספר שמואל אמר: ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים.

אמרו רז"ל:

גבה מכל שבט ושבט חמשים שהם שש מאות כסף ומשקלם במשקל של זהב וזהו שאמר שקלי זהב.

ועוד אמרו:

כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר: מכל שבטיכם, בית משבט אחד והכסף מכל שבטיכם.

רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי:

בקר ועצים ומקום מזבח בחמשים וכל הבית כלו בשש מאות, ולשון הפסוקים מוכיחים דברי רבי, כי בספר שמואל אומר את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, כי הגורן והבקר היה בחמשים, והנה אומר ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב, ר"ל בכל המקום כי בגרן היה המזבח והשדה כלו נבנה בו הבית.

[כא, כט]
בבמה בגבעון -
כל הבית שהיה שם המשכן והמזבח נקרא במה, לפי שהיתה שם הבמה והוא המזבח.
וכן: בטרם יעלה הבמתה לאכל, כי לא היו אוכלים במזבח אלא בבתים שהיה בהם המזבח והוא הבמה.