[כט, א]
נער ורך וכו' -
אמרו:
כי בן י"ב שנה היה שלמה כשמלך כי באותו פרק שנולד הוא מספר ענין אמנון ותמר ואומר ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום והרג אמנון וברח לגשור והיה שם שלש שנים, הרי חמש שנים ושב אבשלום לירושלם והיה שם שנתים הרי שבע שנים, ומרד באביו ונהרג אחרי זה ויהי רעב בימי דוד שלש שנים הרי עשר, ובשנה שאחריו מנה דוד את ישראל, וכתיב: וישוטו בארץ תשעה חדשים הרי י"א ובשנת מותו היא שנת ארבעים למלך דוד, תקן המשמרות הרי י"ב.

[כט, ב]
הזהב לזהב והכסף לכסף -
כלומר הכנותי הזהב למה שצריך זהב וכסף למה שצריך כסף.

אבני פוך ורקמה -
פירוש ובגדי רקמה ואבני פוך.

וכל אבן יקרה -
לקירות הבית ולרצפה, והפוך הוא אפשר שהוא אבני הכחול.
או אבנים יקרות עינם כעין הכחול.

[כט, ג]
מכל הכינותי -
מכל אשר הכינותי.

[כט, ד]
לטוח קירות הבתים -
והלא בזהב היו טוחים הקירות, שנאמר: ואת כל הבית צפה זהב ואיך אמר כי הכסף הכין לטוח הקירות?!
נאמר כי לטוח טעמו לשלשת ככרי זהב שזכר.

ובדברי רז"ל:

לטוח את קירות הבית - וכי כסף היה והלא זהב היה, אלא למה קורין אותו כסף?
שהיה מכסיף כל בעלי זהבים:

[כט, ז]
ואדרכנים רבו -
מטבע ידוע אצלם.

[כט, י]
אלהי ישראל אבינו -
אבינו שב אל ישראל וזכר הנה יעקב אבינו על בנין הבית, לפי שיעקב אבינו אמר תחלה לבנות בית אלהים כמו שכתוב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים.

ובבראשית רבה מפרש:

כי על שם הנדבה אשר התנדבו זכרו ישראל אביהם שהוא היה תחילה לנודרים, שנאמר: וידר יעקב נדר לאמר מהו לאמר: לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם, יעקב פתח בנדר תחלה לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהא תולה את הנדר אלא בו.

א"ר אבהו:

כתיב: אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, לאביר אברהם לאביר יצחק לא נאמר אלא לאביר יעקב, תלה את הנודר מי שפתח בו בתחלה.

רב הונא בשם רבי אידי אמר:

כתיב: וישמחו העם על התנדבם וכו' ויברך דוד את ה' וכו' ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו אלהי אברהם אלהי יצחק לא נאמר, אלא אלהי ישראל, תלה הנדר במי שפתח בו תחלה.

[כט, יא]
לך ה' הגדלה והגבורה וכו' -
כלומר כל הגדולה הזאת והגבורה שהיתה לי והנצח שהיתה לי על כל הגוים והתפארת שהיה לי הוד וכבוד עליהם הכל הוא, כמו שאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך.

כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה -
כלומר אשר בשמים ובארץ לך ה' היא הממלכה שאתה מולך ומושל בכל אשר בשמים ובארץ והמתנשא לכל לראש, כלומר לכל הראשים והמלכים אתה הוא המתנשא על כולם.
ולמ"ד לראש, ר"ל לכל אשר ממונה לראש.

ורבותינו פירשו:

כי כל המתנשא להיות לראש וכל שהוא ראש על כל דבר אינו אלא ממך, כי אפילו ריש גרגותא מן שמיא ממנו.

[כט, טו]
ותושבים ככל אבותינו -
כלומר אם אנחנו בעולם תושבים אין אנחנו תושבים אלא ככל אבותינו שהלכו להם ומתו, א"כ גרים אנחנו וכמו הצל שהוא פונה במהרה כן ימינו על הארץ.

ואין מקוה -
ואין שום מקוה לאדם שיאריך בעולם, כי חרוצים הם ימינו.

[כט, טז]
כל ההמון הזה -
כמו הממון, ר"ל ריבוי הכסף והזהב ושאר דברים וכן מהמון רשעים רבים.

[כט, יז]
כי אתה בוחן לבב -
כלומר אתה הוא בוחן ורוצה ביושר לבבי וידעת ביושר לבבי כי כאשר לבבי התנדבתי וכן עמך אשר נמצאו פה אתה ידעת את לבבם, אבל אני ראיתי כי בשמחה התנדבו לך וכמדומה לי כי בלב יושר התנדבו הם ג"כ כמו שהיום לבבם יושר, כן שמרה זאת להם לעולם שיהיה יצר מחשבתם ולבבם נכון אליך.
וה"א הנמצאו במקום אשר וכן ה"א ההלכוא אתו וזולתם, כמו שכתבנו בספר מכלל.

[כט, כב]
וימליכו שנית לשלמה וכו' -
כי פעם אחרת המליכו דוד כשבאה בת שבע אליו ונתן הנביא ואותו היום צוה למשחו ולהמליכו כמו שכתוב בספר מלכים ואז לא היו שם ישראל אלא אנשי ירושלים, ואחרי כן הקהיל כל שרי ישראל מכל השבטים והמליכו לעיניהם פעם שנית.

וימשחו לה' לנגיד -
פירוש וימשחהו אותו לה' לנגיד וצדוק משחו להיות כ"ג, ומזה הפסוק סמכו רז"ל:

כי הבזה שהיו בוזזים ישראל מאויביהם מחצה למלך ומחצה לעם, מקיש נגיד לצדוק מה צדוק מחצה לו אף נגיד מחצה לו ומחצה לעם לאחיו הכהנים, שנאמר: והיתה לאהרן ובניו.

[כט, כה]
ויתן עליו הוד מלכות -
שהיו כל העם יראים ממנו ומנשאים אותו ובהפך זה כתיב בספר דניאל: ולא נתנו עליו הוד מלכות.