[ו, א]

בני לוי גרשם -
הוא גרשון כי המ"ם והנו"ן שוים בשמות, כמו: כמהם כמהן, תנים תנין.

[ו, ה]
לגרשום לבני בנו וכו' -
ולא זכר משפחת שמעי וכן בפרשת פנחס והטעם שלא זכרו הנה, כמו שלא זכר משפחת עמרם וחברון ועזיאל, כי זכר העומדים על השיר כמו שזכר בסמוך משפחת יצהר ומגרשום משפחת לבני וממררי משפחת מושי ולמטה כשפירש דוד זכר משפחת שמעי.

יחת בנו -
בן לבני, ובבני שמעי למטה זוכר יחת, כי היו שני בניהם נקראים בשם אחד, אבל זה יחת בן לבני זוכר שמו למטה יחיאל, ויחת ויחיאל קרובים בלשון ובשני שמות האלה היה נקרא וכמוהו רבים במספר.

[ו, ז]
בני קהת עמינדב -
חזר לספר בני קהת, לפי שרצה לספר מיחס בניו ובני בניו עוד, ועמינדב זהו יצהר ושני שמות היו לו, ולמעלה הזכירו יצהר וכאן הזכירו עמינדב אסיר בנו.

[ו, ח]
אלקנה בנו אביאסף בנו -
אלה שלשתן אינו ר"ל אחד, בן אחד כמו האחרים, אלא שלשתן בנו אלה חוזר לקרח, כי שלשתן היו בניו, כמו שכתוב בתורה: ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף והנה גם כן אמר בהזכירו יחש הימן בן אביאסף בן קרח.

[ו, י]
ובני אלקנה עמשי ואחימות, אלקנה -
אלה שלשתן אחד בן אחד, כי אלקנה זה בן אחימות בן עמשי ועמשי בן אלקנה.

בני אלקנה צופי בנו וכו' -
אלה הם אחד בן אחד, ואליאב הנזכר הנה הוא אליהוא הנזכר בתחלת ספר שמואל.
ונחת הוא תוחו, הנזכר שם,
וצופי הוא צוף, הנזכר שם:

[ו, יג]
ובני שמואל הבכור ושני ואביה -
יש מפרשים:

כמו והשני כאלו אמר והשני אביה ואמר הבכור ולא זכר שמו כי ידוע הוא, כי הוא יואל והשני אביה כמו שאמר בשמואל שם ומשנהו אביה ואומרים כי ושני כמו שני כמו שלו ושלו והוי"ו פתוחה, כמו: וחמור אסור שהוא כמו והחמור.

ואין זה פירוש נכון כי לא מצאנו ושני כמו שני ואין ראיה משלו ושלו כי הם שני משקלים.

ועוד כי וי"ו פתוחה, לא יתכן בזה הדרך כי וי"ו וחמור פתוחה מפני אות הגרון, כי היתה ראויה בשורק כמו וי"ו וזבולן וכן כל וי"ו שמוש שהוא על תיבה שתחלתה שב"א הוא בשורק אלא על אותיות הגרון שהוא בפתח כשתחלת התיבה שב"א ופתח או כשתחלת התיבה שבא וסגו"ל. ואם ושני היתה לשמוש, היה לו לומר ושני הוי"ו בשורק.

ועוד היאך אמר הבכור ולא הזכיר שמו וזה החסרון לא מצאנו, ועוד שיצטרכו לומר כי וי"ו ואביה נוספת ומי הביאם בטורח הזאת?!
אבל הנכון כי ושני הוא יואל ושני שמות היו לו כמו שתראה בספר הזה בכמה מקומות, כן זה הוא שמו יואל והיה שמו ושני גם כן:

[ו, טז]
ואלה אשר העמיד דוד על ידי שיר -
כלומר העמידם לשורר.

בית ה' -
כמו בבית, וכן הנמצא בית ה' ורבים כמוהו.

ממנוח הארון -
הוא סמוך מן מנוח כמו מן מקום ממקום.
ופירוש ממנוח הארון מיום שנח הארון בירושלים כשהביאוהו מקרית יערים לירושלים והיה באהל אשר נטה לו דוד עד בנין הבית וזהו שאמר ממנוח הארון, כי עד היום ההוא לא היה נח כי היו מביאין אותו ממקום למקום, ומיום שנח הארון שם העמיד דוד המשוררים ושרתו לפני הארון שם, כמו בבית המקדש.

[ו, יז]
ויעמדו כמשפטם על עבודתם -
היא עבודת השיר.
וכן אמר בתורה: לעבוד עבודת עבודה והוא השיר שהוא עבודת הקרבנות.

[ו, יח]
ואלה העומדים -
זכר אלה השלשה: הימן ואסף ואיתן שהיו ראשי אבות ללוים ולכבודם מיחס כל אחד מהם עד לוי והימן שהיה גדול ונכבד מהשנים יחסו עד יעקב אבינו, אמר עליו בן ישראל ובשנים אמר בן לוי ולא עוד ומפני שהיה נכבד מהשנים, היה עומד בשיר אמצעי ואסף על ימינו ואיתן על שמאלו.

ורז"ל אמרו:

כי לפיכך אמר ביחס הימן בן ישראל לפי שהיה מבני קרח ואמר יעקב: ובקהלם אל תחד כבודי, כלומר כשיקהלו מעצמם לא יזכר שמי וכן אמר: בתורה קרח בן יצהר בן קהת בן לוי אבל בקהלם שיקהלו לעבודת השם על ידי דוד יזכר שמי, לפיכך אמר בן ישראל, ביחש הימן זה תמצא השמות משתנים ממה שהזכירם למעלה, וזהו המנהג כמו שתראה בהרבה מקומות יש שהיו לו שתי שמות פעם קוראים אותו באחד ופעם קוראים אותו באחר, ויש שהיה משתנה שמו מעט השם האחד קרוב לאחר באותיות ולא היו קפדים בזה כמו תוח שזוכר אותו הנה ולמעלה זכר אותו תחת ובספר שמואל תוחו, וכן זוכר צוף הנה ולמעלה צופי, וכן אליאל ולמעלה זכר אותו אליאב ובספר שמואל אליהוא.

[ו, כח]
בן יחת בן גרשום בן לוי -
לא זכר לבני וזכר שמעי בן יחת ולא זכרו למעלה ולא מצאנו טעם בדבר זה.

[ו, כט]
ואיתן -
הוא יואח הנזכר למעלה, ועדיה הוא עדו ואתני הוא יאתרי.

[ו, לג]
ואחיהם הלוים נתונים לכל עבודת בית האלהים -
כלומר אלה השלשה שזכרנו היו ראשי אבות, והיו משוררים לפני משכן אהל מועד ולא היה עבודת כתף ושום דבר עליהם אלא משוררים היו ואחיהם היו לשאר עבודת המשכן, כמו שכתוב בתורה שהיו נושאי המשכן עד מנוח הארון וממנוח הארון היו שוערים ומתעסקים בענין המשכן וכן בבית אשר בנה שלמה היו שוערים כמ"ש.

[ו, לד]
ואהרן ובניו מקטירים -
זכר אהרן שהיה ראש הכהונה ולפי שזכר הלוים, כלומר ללוים נתנה עבודה זו לאהרן ולבניו להקטיר ולכפר על ישראל.

[ו, לה]
ואלה בני אהרן -
יחסם עד צדוק ואחימעץ שהיו בימי דוד ושלמה.

[ו, לט]
ואלה מושבותם לטירותם -
לפי ששבט לוי לא היה לו חלק בארץ אלא השם הוא נחלתו והם היו נתונים לעבודת השם: הלוים – לשורר,
והכהנים – להקריב.
זכר הערים שנתנו להם חלף עבודתם ובסיפור ערי הלוים תמצא שמות משתנים ממה שתמצא בספר יהושע והוא כמו שכתבתי לך בשמות בני אדם.

ויש מפרשים:
כי כל שנשתנו כאן היה כי כשנפל הגורל לתת המנויין ביהושע היו קצת הערים ביד הכנענים והפרישו אחרים תחתיהם עד שכבשום, וכענין זה נמצא בתוספתא, אף על פי שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת, הפרישו את גמלא תחתיה עד שכבשו קדש ויש הרבה דרשות בהשתנות השמות ואין צריך להזכירם.

[ו, נא]
וממשפחות בני קהת -
פירוש מקצת משפחות בני קהת, אותם שלא לקחו מיהודה ומשמעון ומבנימין לקחו ערים ממטה אפרים את שכם ואת מגרשיה ואת גדר ואת מגרשיה.

[ו, נג]
ואת יקמעם -
זאת קבציה הנזכר ביהושע.

ואת בית חורון ואת מגרשיה -
זה היה מבני אפרים.

[ו, נד]
ואת אילון -
זה היה מבני דן ולא זכרו אולי היו סמוכות לאותם הערים שלקחו מאפרים, וכן ביהושע זכר דן אחר אפרים וכאן לא זכר שם דן, כי זכר הערים שסמוכות לערי בני אפרים וידוע הוא כי לבני דן היו.