רד"ק לדברי הימים פרק א

[א, א]
אדם שת אנוש -
זה הוא מספר התולדה זה אחר זה, וכן קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח, שם, אבל שם וחם ויפת, הוא כמו: ראובן שמעון לוי יהודה.

[א, ה]
בני יפת -
החל מיפת כמו שנכתב בתורה והוא הקטון, כי בכל מקום מזכירם שם וחם ויפת, דומה כי כן היה תולדותם, ומה שאמר אחי יפת הגדול אינו אומר גדול בשנים אלא גדול במעלה.
וכן נראה ביחסו שם אליו, והטעם שהחל להזכיר התולדות מהקטון, לפי שעיקר הספור אינו אלא על אברהם שהוא מזרע שם ובו יאריך סיפור היחסים, לפיכך זכר תולדות שם באחרונה והקדים יפת להם כי היה גדול ונכבד ממנו ואם הוא קטון בשנים.

[א, ו]
ובני גמר -
דיפת
בדל"ת, ובספר בראשית הוא ברי"ש.

[א, ז]
ובני יון -
והניח מגוג ומדי ותבל ומשך ותירס, וכן בספר בראשית כדי לקצר, כי אין יחסם בא לעיקר ואולי גמר ויון היו ראשי המשפחות היוצאות מיפת.

ורודנים -
כתוב ברי"ש ראשונה, ובספר בראשית כתוב בשני דלתין ודדנים, ולפי שהדל"ת והרי"ש קרובים בכתבן והרואים בספרי היחסים הנכתבים בימים הקדמונים.

יש שהיו קוראים בדל"ת ויש שהיו קוראים ברי"ש ונשארו השמות לפני בני אדם בדל"ת וברי"ש, לפיכך נכתב בספר בראשית באחת מהקריאות ונכתב בספר הזה באחרת, להודיע כי הכל שם אחד ואם זה קורא בדלי"ת וזה קורא ברי"ש.

וכן רבלתה ברי"ש ודבלתה בדל"ת,
וכן רעואל ברי"ש ודעואל בדלי"ת,
וכן תשתנה הקריאה בוי"ו וביו"ד לפי שהם קרובים בכתיבתן וכן תשתנה בנחות האל"ף ובה"א בתכלית המלה, כמו: בסבתא וסבתכא כי האל"ף והה"א אחיות אותיות הנשימה ומי שירצה לכתוב אל"ף יכתוב ולכתוב ה"א יכתוב וזה השימוש באותיות אהו"י הוא ג"כ בפעלים ובשמות ובמלים כמו שבארנו בחלק הדקדוק אשר חברנו באר היטב, ואע"פ שיש בשינוי אותיות השמות האלה דרשות, לא ראיתי לכתבם למען לא תאריך המלאכה עלי והעיקר הוא מה שפירשתי.

[א, יג]
וכנען ילד -
ראיתי לאחד מהמפרשים שכתב כי בני כנען אחד עשר ועמו הם שנים עשר, הוא שאמר הכתוב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, גבולות כנען ובניו שהם למספר בני ישראל.

[א, יז]
בני שם -
הזכיר בני הבנים בסדר הבנים לקצר, כי עוץ וחול וגתר ומשך היו בני ארם.
ובספר בראשית ומש וקרובים הם בלשון ובזה ובזה היה נקרא.

[א, כ]
ויקטן ילד את חצרמות -
מלה אחת.

[א, כד]
שם ארפכשד -
עתה קצר חשבון היחס, משם עד אברהם איש אחר איש.

[א, כז]
אברם הוא אברהם -
הזכיר אברם על דרך תולדת היחס והוא אברהם הידוע שאהב השם וגדל שמו, כי אב המון גוים נתנו, ובהזכירו תולדות אברהם הזכיר תולדות ישמעאל בנו ובני קטורה, ואחרי כן אמר ויולד אברהם את יצחק כי הוא העיקר.

[א, לב]
ובני קטורה פילגש אברהם -
לפי שאמר בתורה: ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה הודיע הנה שאינה אלא פילגש, ומה שאמר: ויקח אשה, לקח אשה אחת לפילגש כי לא היתה לו אשה אלא שרה אמנו והשאר פלגשים, וכן אמר בתורה: ולבני הפלגשים אשר לאברהם וכו'.

[א, לה]
בני עשו -
כמו שהזכיר תולדות ישמעאל בן אברהם, כן הזכיר תולדות עשו בן יצחק והמלכים אשר מלכו באומתו לפני מלוך מלך בישראל, כי אחרי כן לא היו מלכים כמו שכתבתי כי תחת יד דוד היו, עד שגרמו עונות מלכי יהודה ופשעו מתחת ידם.

[א, לו]
בני אליפז צפי -
כתיב ביו"ד.
ובתורה הוא צפו כתיב בוי"ו: .

קנז ותמנע ועמלק -
כנראה מן הפסוק הזה, כי תמנע הוא בן אליפז.
ובתורה כתיב: כי תמנע היתה פלגש לאליפז ותלד לו את עמלק.

יש מפרשים:
כי תמנע אם עמלק, כמו שכתוב בתורה וממזרת היתה, כי אליפז בא אל אשת שעיר אם לוטן וילדה תמנע, או בחיי שעיר או אחר מותו.

ועזרא דקדק בתורה:
שיש פסוק אחר ותמנע שאף היא היתה בתו ואחרי כן היתה לו פלגש וילדה לו עמלק, לכך כתוב": ואחות לוטן תמנע ולא אמר בת שעיר אלא אחות לוטן.
וזה הפירוש הוא דרך דרש, ואילו היתה תמנע בת אליפז לא מנה אותה בסדר הבנים כי אין זה דרך הכתוב אם לא יזכור בפירוש כמו ואת דינה בתו ושרח אחותם.

והנראה בעיני כי אחז הכתוב דרך קצרה כי לא הוצרך עזרא לפרש כי מפורש הוא בתורה אלא שכתב התולדות דרך קצרה, וכן קצר בבני שם וכתב בני הבן בסדר הבנים לקצר וכשהזכיר וארם וכו' אמר ובניו עוץ וחול, כן כתב הנה ותמנע דרך קצרה כי היה לו לקצר.

עוד וגעתם קנז ועמלק, אלא לפי שעמלק לא היה שוה לשאר הבנים כי הם היו בני אשה והוא בן פלגש, לכך הפריד ביניהם וזכר אמו ואמר ותמנע ודי לו כי נזכר הוא בתורה.

[א, לח]
ובני שעיר -
הזכיר כמו כן בני שעיר כמו שהזכיר בתורה, כי לאהבת יצחק נתן לעשו בנו נחלת האלופים האלה.

[א, לט]
ובני לוטן חורי והומם -
בוי"ו.
ובתורה: והימם ביו"ד.

[א, מ]
בני שובל עלין -
ובתורה עלון.

שפי -
ביו"ד.
ובתורה שפו בוי"ו.

[א, מא]
ובני דישון -
ובתורה: ואלה בני דישן בקמץ ואמר כי בני דישון היו, כי דישון בחולם היה החמישי מבני שעיר ודישן בקמץ היה הבן השביעי מבני שעיר וכן הזכירם, ודישון ואצר ודישן אבל כשנזכר תולדותם קראם שניהם דישן בקמץ: ואלה בני דישן חמדן וכו' ואחר כן בני אצר ואחר כן בני דישן עוץ וארן.

ועזרא כתב:
שניהם דישון,
נראה כי לא היו מקפידים בשמותן בין דישן לדישון:

ובני דישון חמרן -
ברי"ש.
ובתורה: חמדן בדל"ת וכבר כתבתי טעמי החילופין.

[א, מב]
וזעון יעקן -
ביו"ד.
ובתורה ועקן בוי"ו.

[א, מג]
ואלה המלכים -
וימת בעל חנן וימלוך תחתיו הדד
בדל"ת.
ובתורה: הדר ברי"ש.

[א, נ]
ושם עירו פעי -
ובתורה פעו בוי"ו.

הפרק הבא    הפרק הקודם