[כה, א]
ויבדל דוד -
פירוש הבדיל לבני אסף והימן וידותון להיות משוררים והאחרים להיות שוערים והאחרים להיות גזברים על אוצרות בית ה', כמו שאומר, וכל חבורה מהם נחלקו ביניהם על פי הגורל.

הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים -
היו בני אסף מנגנים בכלי שיר ואסף שורה עליו רוח הקדש והיה משורר בפיו לקול הכנורות, וכן הימן וידותון, כלם היו נביאים עם כלי השיר כי ספר תהלים ברוח הקדש, נאמר ויש בו נבואות ועתידות הגלות והגאולה, והיו בני אסף ארבעה ובני ידותון ששה, ובמספר אינם כי אם חמשה: גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ואמר ששה ואינם אלא חמשה, אבל במספר הגורל מצאנו אחד שאינו הנה והוא שאמר: והעשירי שמעי.

ונמצא בהגדה:

כי כשחלקם דוד היו לידותון חמשה בנים והיתה אשתו מעוברת משמעי וראה ברוח הקדש שגם הוא יהיה ראש משמרה, לפיכך אמר ששה.

ויתכן לומר שהיה קטן אז ולא היה עדיין ראוי לשורר ולהיותו ראש משמרה עד שגדל והיה ראש משמרה, לפיכך ספרו במספר הגורל, לפי שהיו מלמדים אותו והיה עתיד להיות ראש משמרה, ובני הימן היו י"ד, כי רוממתי עזר הוא שם אחד אף על פי ששתי תיבות הנה כמוהו רבים, והנה בין שלשתם היו עשרים וארבעה ראשי משמרות כנגד הכהנים שהיו גם כן עשרים וארבע, ויוסף בן אסף ראש משמרות הלוים שבת עם יהויריב ראש משמרות הכהנים וכן כלם, ואלה עשרים וארבע משמרות הלוים היה כל אחד מהם עם אחיו ובניו שנים עשר הנה בין כולם היו מאתים ושמונים ושמונה כמו שאומר הנביא.

[כה, ב]
על ידי המלך -
הם המזמורים שאמר אסף והיו נאמרים ברוח הקדש ואמר על ידי המלך, כי המלך מנהו ראש בדברי השיר ובכליו וכתב דבריו בספרו, וכן אמר בידותון הנביא על הודות והלל לה', ובהימן ג"כ אמר שהיה מבני קרח חוזה המלך בדברי האלהים, להרים קרן ישראל ולהוציאם מהגלות.

[כה, ה]
ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלש -
אמר כן לפי שאסף וידותון לא היה להם כל כך בנים.
או אפשר שהיה עקר מתחילה והעתיר לה' ושמע תפלתו ונתן לו ארבעה עשר בנים ושלש בנות.

[כה, ח]
ויפילו גורלות משמרת לעמת -
ר"ל לעמת משמרת, וכן מאהל אל אוהל וממשכן וגומר כמו שכתבנו.