[ה, א]
ובני ראובן -
אחר שהזכיר שמעון מפני שהיה שכן ליהודה כמו שכתבנו, חזר לראובן הבכור.

כי הוא הבכור -
כלומר הוא הבכור ובו היה ראוי להחל ספור היחסים כי משפט הבכורה והמלכות היו ראוים לו, אלא שבחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל, כלומר שהיה לו לאביו בן אהוב וחביב ונתנה לו.

ולא להתיחש לבכורה -
כלומר כשנתן לו הבכורה לא שיתיחש יוסף לבכורה מכל ויקרא בכור ישראל, שאם כן היתה לו המלוכה גם כן, כמו שהיתה המשפט לראובן מהכל.

[ה, ב]
כי יהודה גבר באחיו -
ונתן לו יעקב המלוכה, ושאר משפט הבכורה והוא לקחת פי שנים בארץ נתן ליוסף.

ולנגיד ממנו -
פירוש מי שיהיה בישראל לנגיד, אמר יעקב שיהיה ממנו.

[ה, ג]
בני ראובן -
לפי שהפסיק בענין חזר לומר פעם אחרת בני ראובן.

[ה, ד]
בני יואל -
אע"פ שלא הזכירו בסדר התולדה מזכירו עתה לייחס בניו אחריו וכמוהו רבים בספור היחסים.

שמעיה בנו גוג בנו -
כלם אחד בן אחד ואפילו היה לכל אחד בנים אחרים אינו מזכיר אלא הראשים, וכן תמצא בהרבה מקומות.

[ה, ו]
בארה בנו אשר הגלה וגו' -
הוא היה נשיא לשבט ראובן בעת שהגלם תלגת פלנאסר והוא תגלת שמזכיר במלכים והפוך האותיות בשמות הוא דרך הלשון כמו שתראה רבים.

[ה, ז]
ואחיו למשפחותיו -
כלומר זה היה נשיא וגם אחיו בהתיחשם לתולדותם הם ראשי משפחות וידועים, והראש בהם יעיאל וזכריהו וגו'.

[ה, ח]
בן שמע בן יואל -
הוא שמעיה בן יואל שהזכיר למעלה.

הוא יושב בערוער -
יש מפרשים:

בי"ת בערוער במקום מ"ם, כי ערוער לא היה לבני ראובן כי אם לבני גד כמו שאמר ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער.

ונכון הוא וכמוהו מצאנו בי"ת במקום מ"ם והנותר בבשר ובלחם.
וכן: וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמונה עשרה שנה.

ויש לפרש עוד בערוער בגבול ערוער, כי העיר לבדה היתה לבני גד שבנו אותה וגבולה היה לבני ראובן.

[ה, ט]
ולמזרח ישב -
פירוש למזרח ארץ הגלעד כי כל ארצם היתה מזרח לארץ ישראל, כמו שאמר: עבר הירדן מזרחה, אבל למזרח ארץ הגלעד התפשטו וישבו עד לבא מדברה.

למן הנהר פרת -
כלומר עד נהר פרת ומן הנהר והנה הוא גבולם כי נהר פרת הוא גבול ארץ ישראל למזרח, כמו שאמר: מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם.

כי מקניהם רבו -
כלומר כי לכך היו צריכים להתפשט בארץ, כי מקניהם רבו.

[ה, י]
עם ההגריאים -
הם בני הגר, והאל"ף מקום יו"ד היחש.

על כל פני מזרח לגלעד -
פני מזרח אשר לגלעד.

[ה, יא]
ובני גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד סלכה -
אינו אומר בכל ארץ הבשן שהרי אמר בתורה כי ארץ הבשן נתנה משה לחצי שבט המנשה, כמו שאומר: ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה וגו', אלא מקצת הבשן היה לבני גד עד סלכה ומסלכה ואילך כל הבשן היה לחצי שבט המנשה.

ומה שאמר בתורה כי כל הבשן היה לחצי שבט המנשה פירושו, כל הבשן שהיה ממלכות עוג לכל חבל הארגוב שהיה נקרא ארץ הרפאים, אבל היה מקצת מקומות בבשן שלא היה מולך עליהם עוג ואף על פי שהיה נקרא מלך הבשן, לפי שרוב הבשן היה לו ומקצת מן הבשן עד סלכה היה לאמורי ואותו היה לבני גד.

ומה שאמר גם כן הנה וישבו בגלעד בבשן ובבנותיה באותו בשן שהוא עד סלכה ובבנותיה ישבו בני גד וכן אמר הנה שחצי שבט המנשה ישבו בארץ הבשן עד בעל חרמון, ר"ל מאותו מקום הבשן שהיה לבני גד עד בעל חרמון וכן אמר ביהושע: ולחצי שבט המנשה נתן משה בבשן ולא אמר כל הבשן.

[ה, יב]
יואל הראש -
היה ראש לבני גד, ואלה הארבעה שזכר ראשי משפחות וידועים בשבט היו מושלים בבשן.

ויש בדרש:

ושפט בבשן - הוא שפט אבי אלישע הנביא וסמך לו בבשן מה בשן ששים עיר, אף אלישע בנו פרנס ישראל ששים שנה.

[ה, טו]
ראש לבית אבותם -
עבדיאל או גוני אביו.

[ה, טז]
וישבו בגלעד בבשן -
פירוש ובבשן והוא חסר וי"ו, כמו: שמש ירח.

[ה, יז]
כלם התיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל -
פירוש כל אלה בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה התיחשו למלחמה הזאת שעשו עם ההגריאים, כלומר התפקדו למשפחותם לבית אבותם בצאתם למלחמה והיה זה בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל והוא ירבעם בן יואש מבני יהודה, ואף על פי שנראה מן הפסוקים במלכים כי יותם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל לא מלכו בזמן אחד, שהרי ירבעם מלך ארבעים ואחת שנה ובשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה בן אמציה מלך יהודה והוא עוזיה ומלך עזריה חמשים ושתים שנה, הנה עזריה מלך יהודה מלך אחרי מות ירבעם מלך ישראל שלשים ושמנה שנה ואע"פ שיש לדקדק בחשבונות אלו כמו שאנו עתידים לבאר במלכים, מכל מקום עוזיה האריך ימים אחרי ירבעם.

א"כ איך מלך יותם בן עוזיה בזמן ירבעם?
אלא שיותם בן עוזיה מלך בחיי עוזיה אביו משהיה מצורע עוזיה, כמו שנאמר: וינגע ה' את המלך ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ.

ויתכן לפרש בימי יותם ובימי ירבעם עם כל אחד בזמנו ועם כל אחד מהם התיחשו למלחמה.

[ה, יח]
ולמודי מלחמה -
הוא תואר קל ואינו פעול כי למד הוא פועל עומד ואין בו פעול כי אם על דרך התואר, כמו שבארתי בספר מכלל בחלק הדקדוק.

[ה, כ]
וכל שעמהם -
וכל האומות שהיו עם ההגריאים, הכל נתנו בידם.

ונעתר להם -
כמו ונעתור והוא מגזרת פעול, כמו: ונחתום בטבעת המלך.

[ה, כב]
וישבו תחתיהם -
במקומם ואף על פי שאמר וישבו מקניהם מקצתם ישבו שם, ומקצתם שבו לארצם עם השבי.

עד הגלה -
עד שגלו על ידי מלכי אשור.

[ה, כג]
ובני חצי שבט המנשה וגו' המה רבו -
כלומר לפי שרבו הרבו גבולים עד בעל חרמון ושניר והר חרמון.

[ה, כד]
ועפר וישעי -
וי"ו ועפר, כמו ואיה וענה.

[ה, כו]
עד היום הזה -
כי לא יצאו בצאת גלות יהודה מבבל.

[ה, כז]
בני לוי -
הזכיר יחס בני לוי ג"כ ועריהם שנתנו להם והזכיר כי העמיד דוד מהם משוררים ומשרתים לפני ה' והזכיר יחש אהרן עד הגולה והוא יהוצדק שהלך עם גלות יהודה ביד נבוכדנצר ויהושע בנו עלה מבבל עם הגולה.
ובספר עזרא מזכיר זה היחס עד אהרן, כי עזרא היה בן שריה ומיחסו עד אהרן כמו שמיחס הנה יהוצדק אחיו עד אהרן, אבל שם מדלג בו חמשה בתי אבות שהזכיר הנה מיחוסן אבי עזריה עד מריות ולקצר דלג אותם בתי אבות, והזכיר יחס אלעזר ולא יחס איתמר, לפי שמבני אלעזר היו כהנים גדולים עד עולם, כי כן אמר לפנחס הקב"ה כאשר קנא בשיטים והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם זו היא כהונה, כי ג"כ בני איתמר היו כהנים ואלה שמבני פנחס היו כהנים גדולים עד עולם, ובצדוק היתה תחלת הברכה הזאת עד יהוצדק והיו כהנים גדולים גם מבני איתמר, כי עלי היה כהן גדול שהיה מבני איתמר וכן אחימלך ואביתר בנו.

[ה, לו]
הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה בירושלים -
אם נאמר כי הוא היה ראשון אשר כהן בבית לא היה כן, כי צדוק היה כמו שאמר במלכים: צדוק הכהן ונתן הנביא ובזה הספר הוא אומר ג"כ: וימשחו לה' לנגיד ולצדוק לכהן, ואם נאמר כי לא רצה לומר שכהן ראשון בבית אלא שכהן הנה, גם האחרים כהנו, מה בא לומר?
ואם בא לומר כי כהן גדול היה גם אחרים היו כהנים גדולים.

ורז"ל אמרו:

שהוא עזריה שהיה בימי עוזיהו ולפי שמסר נפשו על קדושת הבית שלא הניח עוזיהו להקטיר, לכך נאמר הוא אשר כהן כלומר שהוא חס על כבוד הכהונה ולא נשא פנים לעוזיהו.

ויש לפרש כי גם בימי שלמה כהן אחר צדוק ואחר אבותיו הנזכרים, אלא בימי שלמה היה קטן עדיין ולא היה כהן גדול, בימי עוזיהו ובימי חזקיהו עדיין היה חי והיה כהן גדול, כמו שנאמר: ויאמר אליו עזיהו כהן הראש ולפי שהאריך ימים כל כך אמר עליו אשר כהן בבית, כלומר אשר כהן כמה ימים.