פסוק א
כי שכם וגו'. בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם:

פסוק ב
כשמוע. שמת שלמה
והוא במצרים. כשעוד היה במצרים:

פסוק ג
וישלחו ויקראו לו. ללכת עמהם אל רחבעם:

פסוק ד
הקשה את עולנו. לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים ואמרו במשל מעול כבד ההושם על צואר הבהמה
ועתה. הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ א"כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים עזוב אותם והקל עולנו:

פסוק ה
עוד שלשת ימים. התעכבו עוד שלשת ימים ואח"ז שובו אלי:

פסוק ז
לטוב. לאיש טוב לדבר רכות
ורציתם. תרצה אותם בדברי רצוי ופיוס
והיו לך. אז יהיו לך לעבדים לעולם כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך:

פסוק ח
ויעזב. כי לא ישרה בעיניו
גדלו אתו. יחד מקטנותם:

פסוק י
קטני. אצבעי הקטן היא עבה יותר משתי מתני אבי כאומר אני במעלה יותר מאבי ומהצורך להרבות סוס ובני בית:

פסוק יא
ועתה. הואיל וארבה סוס ובני בית עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד הנה אני אוסיף עול כי הכל יהיה עליכם לכלכל
יסר אתכם. למלאות די מחסורו
בעקרבים. המכאיב יותר:

פסוק יד
אכביד. אני אכביד העול ועוד אני אוסיף עליו בכל פעם ודבר בגאוה ובגודל לבב:

פסוק טו
אל העם. אשר שאלו להקל העול
כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כי אם מה' היתה
אל ירבעם. שימלוך הוא כמ"ש במלכים א' (יא):

פסוק טז
וכל ישראל ראו כי וגו'. ר"ל וכל ישראל כאשר ראו לא שמע המלך להם אז השיבו העם את המלך וגו'
מה לנו. ר"ל מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד לשנהיה עבדים לזרעו
ולא נחלה. אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי
איש לאהליך ישראל. אתם ישראל לכו כ"א לאהלו ולא תמליכו אותו
עתה. ר"ל אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה:

פסוק יח
וישלח. שלח את העם להחזירם בדברי רכות
התאמץ וגו'. כי פחד לנפשו:

פסוק יט
עד היום הזה. ר"ל עד אשר גלו מארצם: