פסוק א
ובנימין. כי גם עליהם מלך על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה ליהודה ובנימין ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרו בנימין עמהם כי אינם רק טפלים להם:

פסוק ג
ביהודה ובנימין. היושבים בארץ יהודה ובנימין:

פסוק ה
למצור ביהודה. בארץ יהודה בנה ערים להיות ערי מבצר להשגב בהן:

פסוק י
אשר ביהודה ובנימין. מהם היו בנחלת יהודה ומהם בבנימין
ערי מצורות. להיות ערי מבצר:

פסוק יא
ויחזק. חזקם בכל עת
ואוצרות מאכל. להכין על עת המצור:

פסוק יב
להרבה מאד. בהרבה מיני חוזק
ויהי לו וגו'. ולא עלה עליו מלך ישראל ללקחם מאתו בעבור חוזק הערים:

פסוק יג
התיצבו עליו. באו מכל גבולם להתיצב ולעמוד בארץ יהודה תחת ממשלתו:

פסוק יד
את מגרשיהם. שהיו להם בארץ עשרת השבטים
כי הזניחם. הכריחם לעזוב עבודת המקום מלכהן לה' ולא נתנם ללכת לבית המקדש ולזה עזבו את מגרשיהם והלכו ליהודה:

פסוק טו
ויעמד לו. ירבעם העמיד לעצמו כהנים ולא מבני אהרון
לשעירים. שדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם:

פסוק טז
ואחריהם. אחרי בוא הכהנים והלוים:

פסוק יז
ויחזקו. הבאים ההם חזקו מלכות יהודה והיו ידם עמהם
כי הלכו. הבאים ההם הלכו בדרך דוד לעבוד את ה':

פסוק יט
ותלד לו. האחת מהן:

פסוק כב
ויעמד לראש רחבעם. רחבעם העמיד לראש את אביה להיות לנגיד בכל אחיו כי חשב להמליכו אחר מותו ולזה העמידו בחייו לנגיד:

פסוק כג
ויבן. הבין בדבר מרד ופחד ממנו ולזה התחזק במה שפזר את כל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין לכל ערי המבצר לשמרו מן המרד
לרוב. לבל יצטרכו לשאול מאת העם
וישאל המון נשים. להשיאם לבניו למען יתחזק במלוכה בעזר אבות הנשים: