מצודות דוד, דברי הימים ב פרק ב



פסוק א
ומנצחים עליהם. רודים ונוגשים עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה:

פסוק ב
כאשר עשית וגו'. כאומר כן עשה עמדי וכאשר יאמר בסוף דבריו:

פסוק ג
להקדיש לו. נדרי קרבנות
ומערכת תמיד.
הם לחם הפנים
ועולות.
להעלות לו עולות תמיד בבקר ובערב
לשבתות וגו'.
הם המוספין
לעולם זאת.
הדבר הזה קבוע הוא לעולם על ישראל וכאומר בעבור זה מהצורך לבנות בית חזק ומתקיים:

פסוק ד
גדול. אעשנהו גדול בבנין וביופי:

פסוק ה
ומי וגו'. כאומר הנה עם כל גודל הבית אל תחשוב שתהיה לשבתו כי מי יעצר כח וגו'
ושמי וגו'.
הם השמים העליונים אשר ממעל השמים הנראים
לא וגו'.
לא יחזיקו אותו כי הוא מקום העולם ואין העולם מקומו
ומי אני.
עם כי אני מלך מי אני נגדו הלא כמוני כאין
כי וגו'.
אינה עשויה כ"א להקטיר בה לפניו:

פסוק ו
עם החכמים. לעשות במלאכה עם החכמים אשר עמי :

פסוק ז
מהלבנון. אשר בארצך
יודעים לכרות וגו'.
לפי הקצב הנראה למלאכת הבנין
עם עבדיך.
יהיו עם עבדיך לסייע להם:

פסוק ח
ולהכין. צוה להכין לי וגו'
והפלא.
ברוב הגודל ומהצורך א"כ לעצים מרובים:

פסוק ט
לחוטבים. ולתוספת ביאור אמר לכורתי העצים
נתתי.
כמו אתן
מכות.
כתות וטחון, או הוא מלשון נכת והוא תרגום של נשך ור"ל לנשוך בשיניהם ולאכלם ויהיה כמש"כ במלכים א' (ה') מכולת שהוא כמו מאכולת:

פסוק י
באהבת. בעבור שה' אוהב את עמו לזה העמיד אותך עליהם למלך להיות להם לפאר ולעזר:

פסוק יא
אשר יבנה. אשר יהיה בונה בית ה' ובית ההגון למלכות ישראל וכאומר אם הוא יהיה הבונה אז יהיה בתכלית הפאר והיופי:

פסוק יב
ועתה וגו'. גם זה מדברי הכתב ששלח אל שלמה ועל שהתחיל בה לומר באהבת ה' וגו' לזה הפסיק וסמך לו שאמר אז להעומדים לפניו ברוך ה' וגו' וחוזר לדברי הכתב
לחורם אבי.
כמו לחורם ולאבי ור"ל יודע בינה ואומן מובהק שלי ומאז היה אומן מובהק של אבי, או הלמד היא במקום את ועל האומן אמר כי גם שמו היה חירם כמ"ש במלכים א' (ז) וקראו אבי בלשון חשיבות על רוב חכמתו כי אב הוא ענין שר וחשוב:

פסוק יג
איש צורי. ר"ל מאז התגורר בצור
ולחשוב.
להמציא מלאכות יקרות הבאה ממחשבת הלב וכן מעשה חושב (שמות כו) ויאמר על מעשה האריגה מחילוף הצורות בהעבר מזה מן העבר מזה
אשר ינתן לו.
לעשות אותה עם חכמיך:

פסוק טו
ואנחנו. ר"ל עבדי
על ים יפו.
שהיה קרוב אל הלבנון ועל הים ההוא השיטו את העצים
ואתה.
ר"ל עבדיך יעלו אותם מן המים לשאתם לירושלים:

פסוק טז
הגירים. הם הגבעונים:

פסוק יז
ויעש מהם וגו'. עם כי כבר נאמר למעלה חזר ואמר לסמכו לספור הבנין
מנצחים.
רודים ונוגשים את העם לעשות העבודה ולא ירפו ידיהם מן מלאכה:

הפרק הבא    הפרק הקודם