פסוק א
מהעמונים. שם אומה נקראת ע"ש מקומה וכן נאמר ויתנו העמונים מנחה לעזיהו (לקמן כ"ו) ואולי הוא הפוך מן המעונים שזכר שם ובמדרש אמר שהם עמלקים והם בני שעיר האמור למטה וקראם עמונים כי התנכרו ולבשו בגדי עמונים שלא יכירום בני ישראל כי כל בני אדום בכללם היו תחת ממשלת יהודה עד שפשעו בימי יהורם בן יהושפט :

פסוק ב
מעבר לים. הוא ים המלח
מארם. בדרך מהלכם באו מעבר ארם
והנם. והנה הם עתה בחצצון תמר:

פסוק ג
את פניו. ר"ל שם בטחונו לדרוש ה':

פסוק ד
ויקבצו יהודה. מיושבי ירושלים :

פסוק ה
החצר החדשה. אולי תקנו אותה וחדשו הבנין:

פסוק ו
ואין עמך. אין מי להתיצב ולעמוד למולך:

פסוק ז
הורשת. גרשת אותם
ותתנה וגו' לעולם. כאומר והנה מדרך הנותן מתנה לעולם לעזור להמקבל להשאר בידו:

פסוק ח
לאמר. ר"ל כי אמרו על ידו יהיו נושעים וכמ"ש במקרא של אחריו:

פסוק ט
שפוט. משפט פורעניות
ולפניך. ר"ל והמידה ההיא הלא תהיה לפניך כי שמך בבית הזה:

פסוק י
לבא בהם. לרשת את ארצם:

פסוק יא
והנה הם גומלים. ר"ל והנה ראה הגמול שמשלמים לנו לגרשנו וגו' וכי הוא הגמול הראוי:

פסוק יב
מה נעשה. להנצל מידם
כי עליך עינינו. אלא עינינו עליך להצילנו מידם:

פסוק יג
לפני ה'. לפני בית ה':

פסוק יד
בתוך הקהל. בעמדו בתוך הקהל:

פסוק טו
לא לכם המלחמה. לא עליכם ללחום עמהם כי ה' ילחם לכם:

פסוק טז
הנם עולים. עתה עולים הם במקום שעולים בה אל הציץ והוא שם מקום
ומצאתם. למחר תמצאו אותם בסוף הנחל לפני מדבר ירואל ונתן להם אות למען יחזק לבבם:

פסוק יז
בזאת. בהמלחמה הזאת
התיצבו. עמדו ועל תתגרו בם מלחמה ולזרז כפל הדבר:

פסוק יח
ויקוד. כפה הקדקד והשתחוה על פניו ארצה לפני ה':

פסוק יט
להלל לה'. על בשורת התשועה
למעלה. ר"ל גדול מאוד:

פסוק כ
ותאמנו. ותתקיימו כמו והיה אמונת עתיך (ישעיה ל"ג):

פסוק כא
אל העם. את העם
להדרת קדש. על המקום ברוך הוא יאמר שהוא מהודר ומפואר בקדושה
ובצאת. בעת שיצאו לפני החלוץ ישוררו ויהללו ויהיו אומרים הודו וגו':

פסוק כב
נתן ה' מארבים. נתן בלב אנשים לארוב עליהם ולהכות בהם
וינגפו. הוכו מן האורבים ונחלשו:

פסוק כג
על ישבי הר שעיר. כי חשבו שבני המארב הם מאנשיהם
ביושבי שעיר. להשמיד את כולם
עזרו איש ברעהו. האחד עזר את חברו להיות משחית את הבא כנגדו להלחם בו ואח"ז בא אחר לעזור לאחד מהם להשחית את השני וכן היה הולך וחוזר עד כלותם:

פסוק כד
על המצפה. על המקום שצופים בה אל המדבר מקום המחנה ההיא
ואין פליטה. לא נשאר בהם שארית :

פסוק כה
ופגרים. ר"ל מצאום פגרים מתים ואין מי מוחה מלקחת
וינצלו להם. עשו המקום ריק לקחת הכל לעצמם
לאין משא. עד שלא יוכלו לשאתם מגודל הרבוי:

פסוק כו
לעמק ברכה. אמר ע"ש סופו שקראו לה עמק ברכה:

פסוק כז
מאויביהם. במה שעזרם מאויביהם:

פסוק ל
ותשקוט מלכות יהושפט. לא היה מי מערער על מלכותו:

פסוק לא
וימלוך יהושפט. ר"ל קבלו מלכותו באהבה בראותם הצלחתו:

פסוק לב
לעשות הישר. ר"ל בזה הלך בדרכי אביו לעשות הישר כמוהו אבל לא הלך בדרכו מה שלא בטח בה':

פסוק לג
הבמות. הנעשים לה' ואסורים הם משנבנה הבית
ועוד העם לא הכינו. ורק הוא לבד הכין לבו לה':

פסוק לד
אשר העלה. ספורי יהושפט העלה במכתב על ספר דברי הימים של מלכי ישראל:

פסוק לה
הוא הרשיע לעשות. אף כי אחזיה הרשיע לעשות הרע לא נמנע יהושפט מלהתחבר עמו:

פסוק לו
ויחברהו עמו. יהושפט חיבר את אחזיה להיות עמו לעשות יחד אניות וגו':

פסוק לז
בהתחברך. בעבור התחברך עם אחזיה פרץ ה' וגו' ר"ל תבוא פרצה ושבר במעשיך ולא תצלח בהם
ולא עצרו. לא עכבו אצלם הכח להתחזק ללכת עד תרשיש ובמלכים א' נאמר בענין אחר ואולי הנאמר שם היה בפעם אחר: