פסוק ד
ויהרוג וגו'. לבל יהיו מערערים על המלוכה
משרי ישראל. אותם שהיו ידם עם אחיו:

פסוק ז
ולא אבה ה' להשחית. אף שהיו ראוים להשחתה
ניר. כמו נר ור"ל מלוכה כי המלך משפיע ומאיר כנר:

פסוק ח
וימליכו. כי עד הנה היה עליהם נציב מלך מתחת יד מלכי יהודה:

פסוק ט
ויעבור. אל ארץ אדום
ויהי קם לילה. כי לא עצר כח ללחום עמהם ביום בפומבי
הסובב אליו. הסמוך אליו ולא עצר כח ללכת בעומק המלחמה:

פסוק י
אז. בעת ההיא פשעה גם לבנה וידמה שהיתה מארץ יהודה סמוכה לאדום ופשעה גם היא במלך יהודה
כי עזב את ה'. ובא עליו מצד העונש:

פסוק יא
עשה במות. לעבודת גלולים
ויזן. הסיתם לזנות אחר העבודת גלולים
וידח. הדיחם מעבודת ה':

פסוק יב
מכתב. אגרת כתובה ועם שהיתה אחר שעלה בסערה השמים כי נגלה לאחד מהנביאים ושם הדברים האלה בפיו וצוהו לכתבו בספר ולהביא אליו
לאמר. וכזה נאמר בה כה אמר ה' וגו':

פסוק יג
כהזנות וגו'. כמו שזנו הם אחר העבודת גלולים:

פסוק טו
ואתה בחליים. ואתה תהיה בחליים רבים
ימים על ימים. בכל יום ויום:

פסוק טז
על יד. הסמוכים לארץ כוש
ויבקעוה. בקעו חומת העיר ועלו בה
יהואחז. הוא אחזיהו בהפוך אותיות:

פסוק יח
לחלי לאין מרפא. חולי אנושה עד לא מצאה רפואה אף לפי שעה:

פסוק יט
ויהי לימים מימים. החולי ההוא היה לו מתחלת השנה עד סופה מבלי הפסק
וכעת. וכאשר בא עת יציאת הקץ של שתי שנים עם חליו במכאוב החולי יצאו מעיו אל החוץ מכל וכל
בתחלואים רעים. אחר שעבר עליו תחלואים רעים מת
ולא עשו וגו'. לשרוף עליו מטתו וכלי תשמישו כדרך שהיו שורפין על המלכים:

פסוק כ
וילך. הלך מן העולם בלא חמדה כי כל ימי חייו לא היה לו קורת רוח למלאות חמדתו כי היה מעונה ומדוכא: