פסוק ד
לחדש. לתקנו ולבנות מה מחדש:

פסוק ה
מדי שנה בשנה. להוצאות התקון הצריך בכל שנה ושנה
תמהרו לדבר. לכו מהרה וקבצו הכסף:

פסוק ו
מדוע לא דרשת. כאומר היה לך לדרוש עליהם אם ממהרים הם להביא מיהודה וגו'
את משאת משה. ובמלכים ב' מפורש שלשה כספים והם מחצית השקל המוטל על כל איש מישראל ומי שהעריך עצמו או זולתו ומי שהקדיש מה לבדק הבית וכולם קרואים משאת משה ר"ל התשורה שצוה משה להביא
והקהל לישראל. ר"ל ומה שהיה מדרך הקהל מישראל להביא מאז לאוהל העדות:

פסוק ז
בניה. שהיו לה מאיש אחר הם פרצו את בית האלהים אם כן מהצורך לתקן וגם כסף הקדשים שהיה בבית ה' עשו לבעלים ואפס א"כ הכסף ולכן מהצורך לקבץ כסף מאת הקהל על צורך התקון :

פסוק ח
חוצה. בהעבר שכלפי החוץ:

פסוק ט
ויתנו קול. ר"ל הכריזו ברבים
על ישראל. מה שצוה על ישראל בהיותם במדבר והם הכספים האמורים למעלה:

פסוק י
וישמחו. ר"ל הביאו הכסף בשמחה
עד לכלה. ר"ל הביאו יום יום עד שכלו כולם להביא איש לא נעדר:

פסוק יא
ויהי בעת יביא וגו'. בעת שהביאו את הארון אל תוך הבית בפקודת המלך אשר ביד הלוים וכאשר ראו את הכסף רב בו כי משקלו כבד אז בא סופר המלך וגו'
ויערו. שפכו הכסף מן הארון
ליום ביום. כי מצות המלך היה להביאו בכל לילה מן החוץ אל תוך הבית וכאשר ראו שרב הכסף אז שפכו הכסף ממנו:

פסוק יב
אל עושה מלאכת וגו'. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה' ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי אשר יורו אותם ובדרז"ל נקראים אדרכלין
ויהי שוכרים. והם יהיו שוכרים חוצבי אבן וחרשי עץ
לחרשי ברזל. גם יהיו שוכרים את חרשי הברזל ונחשת:

פסוק יג
ויעשו וגו'. עשו מה שעליהם לעשות
ותעל וגו' בידם. על ידם עלתה חזוק למלאכת התקון
על מתכנתו. על כנו ובסיסו ור"ל שתקנו את כל הצריך לתקן :

פסוק יד
וככלותם. לחזק את כל בית ה'
וכלי זהב. ושאר כלי זהב וכסף
תמיד. הם התמידין שבכל יום בבוקר ובערב:

פסוק טז
בישראל. במה שהעמיד להם מלך מזרע דוד
ועם האלהים. במה שקרב את ישראל לעבודת המקום
וביתו. במה שהעמיד בה הממונים:

פסוק יז
וישתחוו למלך. ארז"ל שעשאוהו אלוה באמרם אליו הנה נאמר והזר הקרב יומת (במדבר י"ח) ואתה היית בבה"מ שש שנים ועודך חי ומהראוי לעבוד אותך עבודת אלהות
אז שמע המלך. קבל דבריהם:

פסוק יח
ויעזבו וגו'. ונמשך מזה שעזבו את בית ה' ועבדו האשרים
באשמתם זאת. בעבור אשמתם זאת:

פסוק יט
ויעידו בם. התרו בם ע"ש שדרך המתרה להתרות בעדים למען לא יכחש בדבר
ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:

פסוק כ
מעל לעם. במקום גבוה מכל העם למען ישמעו כולם:

פסוק כא
במצות המלך. הוא צוה לרגמו באבן:

פסוק כב
החסד אשר עשה. אשר הצילו מן המיתה והמליכו על ישראל
ירא ה'. שעל חנם הורגים אותי וידרוש מהם את דמי לקחת נקמתי:

פסוק כג
לתקופת השנה. ר"ל כאשר הקיפה החמה לבא אל הנקודה ההיא בעצמה שעמדה בעת שנהרג
מעם. ר"ל מן העם כי עזבו את העם והשחיתו את השרים לבד להראותם שבא בעונש על אשר השתחוו למלך:

פסוק כד
כי במצער. ר"ל נראה הדבר שבא בעונש ובהשגחה כי בא ארם באנשים מעטים ובני יהודה היו חיל רב ועם כל זה נפלו בידם
עשו שפטים. עשו בו דין משפט יסורין:

פסוק כה
ובלכתם. ובעת שהלכו הארמים ממנו ולא על שחמלו עליו רק כי עזבוהו חולה בחלאים רבים כי עשו בו מה שמצאה ידם
התקשרו. בעת ההיא התקשרו עליו עבדיו בעבור נקמת דמי בני יהוידע ועם שרק זכריהו נהרג אמר בני וכן ובני דן חושים (בראשית מו):

פסוק כז
ובניו. זכרון ספור בניו
ירב המשא עליו. ומה שריבה עליו המשא רוצה לומר מרבית הנבואות שנבאו עליו הנביאים
ויסוד. ספור יסוד בית האלהים אשר חיזק ותיקן
על מדרש. הספר של דברי הימים מהמלכים נקרא מדרש כי בו נדרש ספורי עניני המלכים והקורות: