פסוק ג
ויבער את בניו. היא עבודת המולך:

פסוק ו
בעזבם. בעבור עזבם ובעונש בא:

פסוק ח
בנים ובנות. ר"ל קטנים וקטנות:

פסוק ט
לפני הצבא. לקראת הצבא
בחמת ה'. בעבור שבערה חמת ה' על יהודה לזה נתנם בידכם ולא בעבור זכותכם
בזעף. בכעס רב וגדול עד שהגיע אל השמים לרוב גדלו והוא מלשון מליצה וכאומר והנה בזה קבלו די גמולם:

פסוק י
ועתה. הואיל וקבלו די הגמול וכי מהראוי לכבשם עוד לעבדים ולשפחות
הלא רק אתם. ר"ל השביה ההיא לא לטובה לכם הבאתם עמכם רק אתם מביאים עמכם אשמות ופשעים:

פסוק יא
כי חרון. כי פן יהיה חרון אף ה' עליכם:

פסוק יב
על הבאים. לעורר לבבם לעזוב השבוים:

פסוק יג
הנה. אל שומרון
כי לאשמת ה'. את אשמת ה' ר"ל דברים הנחשבים בעיני ה' לאשמה אתם אומרים להוסיף עלינו עוד על חטאתינו אשר מאז
כי רבה. בדבר הזה יהיה לנו אשמה רבה וחרון אף מה' על ישראל:

פסוק יד
ויעזוב וגו'. לפני השרים עזבו הכל מידם והעמידם לפני השרים לעשות בהם הטוב בעיניהם:

פסוק טו
אשר נקבו. עזריהו וחבריו הנזכרים למעלה
ויחזיקו בשביה. שיהיו תחת ידם וברשותם
וכל מערמיהם. כל מי בהם שהיה ערום מבלי לבוש הלבישו מן השלל
וינעלום. נתנו מנעלים ברגליהם
ויסכום. בשמן
וינהלום. הנהיגום על החמורים את כל מי שחלש כחו ונחלש ללכת ברגליו
אצל אחיהם. מבני שבט יהודה:

פסוק טז
בעת ההיא. שנלחם בו מלך ישראל:

פסוק יח
בערי השפלה והנגב. בהערים שעמדו בעמק ובערים הדרומים של יהודה:

פסוק יט
כי הפריע ביהודה. הוא גלה מעשיהם הרעים כי ע"י עשו בפרסום רב
ומעול. וגם הוא עצמו מעל בה':

פסוק כ
ויצר לו. עם שהוא שלח אליו לעזרו היצר לו עוד ולא חזקו כאשר שאל ממנו ואף שנלחם בעבורו עם מלך ארם כמ"ש במלכים ב' מ"מ לא יחשב לעזור הואיל והוא היצר לו בסוף:

פסוק כא
כי חלק. אף כי חלק אחז את האוצרות הנמצא בבית ה' וגו' ונתן חלק אחד למלך אשור אעפ"כ לא היה לו לעזרה:

פסוק כב
ובעת הצר לו. בעת שהיה צר לו לא שב לה' כי אם עוד הוסיף למעול יותר
הוא המלך. ר"ל כל ימיו היה בהויתו ולא חזר בו:

פסוק כג
המכים בו. הוא חוזר על אנשי דרמשק
להכשילו. כי בעבור זה היה ה' מענשו עוד יותר:

פסוק כד
ויקצץ. קלף וכרת מהם את הזהב
ויסגור. לבל יבא מי לבה"מ:

פסוק כז
כי לא וגו'. בעבור גודל רשעתו
מלכי ישראל. כי גם דוד ושלמה נקברו שמה אשר היו גם מלכי ישראל: