פסוק ב
בחדש השני. באייר ור"ל לעבר השנה לשיקרא ניסן:

פסוק ג
בעת ההיא. ר"ל בעת הראוי בחדש הראשון
למדי. למן די ר"ל שיהיה די בהם להקריב פסחי כל ישראל:

פסוק ד
ויישר הדבר. למעלה אמר שהיו מתיעצים בדבר וכאן אמר שהיה הדבר ישר בעיני כולם והסכימו לעבר השנה:

פסוק ה
ויעמידו דבר. גזרו אומר להכריז בכל מקומות ישראל וגו'
כי לא לרוב. כי לזמן מרובה לא עשו פסח ככתוב בתורה ולזה היה מהצורך להזכירם ולזרזם:

פסוק ו
וכמצות המלך לאמר. לומר להם כמצות המלך אתם בני ישראל שובו וגו'
וישוב. ואז ישוב גם הוא אל הפליטה הנשארת לעזור לכם
מכף מלכי אשור. כי אותם שבעבר הירדן כבר גלו מארצם ע"י אשור:

פסוק ח
תנו יד. ר"ל תקעו כף דרך התחייבות:

פסוק ט
אחיכם ובניכם. אשר הם בגולה יתן אותם המקום לרחמים לפני שוביהם לתת להם רשות לשוב להארץ הזאת:

פסוק יא
ומנשה ומזבלון. אף ששחקו על הרצים מ"מ אנשים מהם נכנעו ובאו:

פסוק יב
לב אחד. ר"ל הסכמה אחת
בדבר ה'. בדבר שהוא מצות ה':

פסוק יד
המקטרות. המזבחות העשויות להקטיר בהם לעבודת גלולים את הקטורת:

פסוק טו
נכלמו. על מה שאחרו להתקדש עד הנה ובעבורם עברו השנה
ויביאו עלות. לרצות לה' על מה שאחרו להתקדש:

פסוק טז
ויעמדו על עמדם. חוזר הוא על הלוים ולפי שאמר שהכהנים היו זורקים את הדם מיד הלוים לזה אמר שהלוים עמדו על מקום מעמדם ולא הוליכו את הדם כי ההולכה לעבודה יחשב והמה זרים לעבודה וז"ש כמשפטם בתורת משה שאסר עליהם העבודה
מיד הלוים. כי הכהנים קבלו את הדם והוליכו אל המזבח והושיבו המזרקות על ידי הלוים להיות מוכן לזריקה:

פסוק יז
כי רבת בקהל. בא ליתן טעם מדוע לא שחטו הבעלים עצמן את פסחיהם ואמר כי רבים היו נמצאים בהם אשר לא התקדשו ולא הותרו לבוא לעזרה ולזה היו הלוים ממונים על שחיטת הפסחים לשחוט בעבור מי שלא היה טהור
להקדיש לה'. ר"ל לעשות בעצמו את ההקדש והוא שחיטת הפסח :

פסוק יח
רבת מאפרים. בא לפרש מי היו מרבית העם ואמר שהיו מאפרים וגו'
כי אכלו. בא לפרש אם לא הטהרו איך אכלו הפסח ואמר כי באמת אכלו את הפסח בדרך אשר לא כן כאשר כתוב בתורה
כי התפלל. כי בעבור העון הזה התפלל יחזקיה עליהם ואמר ה' הטוב לכל יכפר בעד העון הזה והוא מקרא קצר ומובן מאליו ובעל כרחך עשו שלא כהוגן כי לא היה מהאפשר להעמיד אחרים במקומם כי אין הפסח נאכל אלא למנוייו אבל בדבר ביאת העזרה לשחוט הפסחים הואיל והיה אפשר בלוים לא באו בטומאה לעזרה:

פסוק יט
כל לבבו הכין. על יחזקיהו חוזר
ולא כטהרת הקדש. ועם שעל ידו נאכלו הפסחים בלא טהרה הראוי לקודש מ"מ הכנת לבבו היתה לה' והוראת שעה היתה:

פסוק כ
וישמע ה'. ולזה שמע ה' אל תפלתו וכפר על העון הזה:

פסוק כא
ויעשו וגו'. ר"ל בדבר הקרבנות הקבועים
בכלי עוז. בכלים חזקים וחשובים:

פסוק כב
על לב. ר"ל דברים המקובלים להכניס בלבם אהבת המקום
לה'. בדבר עבודת ה'
את המועד. זבחי המועד והוא מקרא קצר
מזבחים. היו מזבחים
ומתודים. על שלמי התודה הבא להודות עליו על הנסים:

פסוק כג
שבעת וגו'. לשמוח בהם ולזבוח לה' מלבד שבעת ימי חג המצות:

פסוק כד
כי חזקיהו. בא לומר מהיכן ומאין היה להם בשר לכל העם הזה לאכול ולשמוח בכל הימים הללו ואמר כי המלך והשרים הרימו לקהל פרים וכבשים הרבה וכהנים מרובים הטהרו והקריבום שלמים ואכלו הקהל את הבשר:

פסוק כה
והגרים. אשר נתגיירו מן האומות:

פסוק כו
לא כזאת. לא היתה שמחה כזאת בירושלים כי היתה דוגמת חנוכת הבית שעשה שלמה:

פסוק כז
וישמע בקולם. ה' שמע בקולם והסכים על ידיהם: