פסוק א
הנמצאים. בירושלים
עד לכלה. עד שהשלימו לשבור ולהחריב הכל :

פסוק ב
מחלקות. המשמרות המתלקות העמיד כ"א על משמרתו
כפי עבודתו. אשר מוטל ע"כ אחד מהכהנים להקריב העולות והשלמים והלוים לשרת בדבר השיר וגו'
מחנות ה'. זה בית המקדש:

פסוק ג
ומנת המלך. ותשורות המלך מן רכושו היה על דמי העולות וחוזר ומפרש לעולת הבקר וגו':

פסוק ד
מנת וגו'. הם תרומות ומעשר למען יחזקו כאשר לא יהיו טרודים לפרנסתם יחזקו בתורת ה' בדבר העבודה המוטלת עליהם:

פסוק ה
וכפרוץ הדבר. וכאשר נתחזק הדבר הרבו להביא ראשית דגן וגו' והיא תרומה הקרויה ראשית כמ"ש ראשית דגנך (דברים י"א)
ודבש. הוא דבש התמרים ועם שאינם חייבין מן התורה בתרומה:

פסוק ו
גם הם. הביאו גם הם אף מעשר בקר וצאן
ומעשר קדשים. אף מהקדשים שהקדישו הביאו מהם המעשרות ואע"פ שהמה פטורים מן המעשר
הביאו. את כל אלה הביאו לירושלים והניחום ערמות:

פסוק ז
החלו. התחילו ליסד את הערמות ר"ל להתחיל לצבור והוא מושאל מלשון יסוד הבנין
כלו. השלימו את הערמות:

פסוק ח
את ה'. על שנתן בלב העם להביא עד להרבות:

פסוק ט
על הערמות. אם כבר לקחו מה מהם:

פסוק י
עזריהו הכהן. יתכן שהוא אחיטוב הנזכר בדברי הימים (א' ה') ועיין בסוף מלכים בחשבון הדורות
לבית צדוק. אשר היה מבני צדוק
מהחל. מעת שהתחילו להביא התרומה היה לנו מהם לאכול ולשבוע ועוד נותר מהם עד לרוב כי נתברכו התבואות ומרובים התרומות
את ההמון. מרבית הערמות הללו הם הנותר:

פסוק יב
ויביאו. אל הלשכות
והקדשים. הם התרומות והמעשרות שהקדישו מהדברים שאינם חייבים מן התורה :

פסוק יג
פקידים. היו ממונים תחת יד כנניה וגו'
במפקד יחזקיה. במצות יחזקיה וגו' :

פסוק יד
השוער. שומר שער המזרח
על נדבות. היה ממונה על הנדבות המובאות בדבר אלהים לחלקם בין הכהנים הן תרומה הן בשר קודש הקדשים:

פסוק טו
ועל ידו. ואחריו במעלה היו ממונים עדן וגו' להיות בערי הכהנים ממונים באמונה לתת לכ"א חלקו בין גדול בין קטן :

פסוק טז
מלבד וגו'. ר"ל מלבד הניתן בעריהם היו נותנים עוד לזכרים המיוחסים הנודעים לכהנים אשר היו מבן שלש שנים ומעלה בעת באו לבית ה'
לדבר. להיות להם למאכל ביום ויום
לעבודתם. ר"ל לא בכל עת בואם כי אם בבואם לעבודתם במשמרתם הקבוע להם כפי שנחלקו כי אז היה דרכם להביא עמהם בניהם הקטנים להרגילם לעבודה ואז ניתן להם :

פסוק יז
ואת התיחש. הממונים חלקו תרומה לכהנים המיוחסים לסדר תולדת בית אבותיהם ומעשר חלקו ללוים מבן עשרים שנה ומעלה לאותם הקבועים במשמרות כפי אשר נתחלקו :

פסוק יח
ולהתיחש. ולכל המיוחסים של כל טפם וגו' של כל קהל הלוים
כי באמונתם. בעבור שהיו נאמנים לה' היו מקדשים את הקדש לשמרו בטהרה ולזה חלקו לכולם את המעשר :

פסוק יט
בשדי וגו'. אותם היושבים בשדי וגו' ר"ל הכהנים היושבים בעריהם שלא הגיע זמן עבודת אנשי משמרתם
אנשים וגו'. עליהם היו ממונים האנשים אשר נקבו בשמות למעלה והם עדן וחבריו ועליהם לתת מנות וגו' ולכל הלוים המיוחסים ובא לומר שהממונים ההם לא חלקו כ"א להיושבים בעריהם ולא אל הבאים לבית ה':

פסוק כ
כזאת. הצואה ההיא צוה בכל ארץ יהודה לחלק תרומה ומעשר לכל הכהנים והלוים היושבים בכל הארץ
והאמת. עשה הכל באמת לשם ה' ולא ברמיה:

פסוק כא
בעבודת וגו'. בין בדבר עבודת בית ה' בין בדבר התורה ובין בדבר שצוה לדרוש לאלהיו את הכל עשה בכל לבבו והצליח בהם: