פסוק ג
בירושלם. ר"ל ממלוך בירושלים
ויענש. על שהמליכו את יהואחז לפני יהויקים אחיו הגדול ממנו אשר לו משפט המלוכה:

פסוק ו
ויאסרהו. קשרו בשלשלאות של נחושת להוליכו אל בבל ומת בדרך כמ"ש בירמיה:

פסוק ז
בהיכלו. בארמונו שהיה לו בבבל:

פסוק ח
והנמצא עליו. ר"ל תועבותיו שבסתר אשר נתגלו לאחר זמן:

פסוק ט
בן שמונה שנים. ובמלכים ב' נאמר בן שמנה עשרה שנה ואלו יהויקים אביו המליכו בחייו עשר שנים על כי ראה אשר עם הארץ המליכו לפניו את אחיו הקטן ממנו וחשש פן לאחר מותו ימליכו הקטן לפני הגדול לזה המליכו בחייו ואמר כאן עת מלכו בחיי אביו ובמלכים ב' עת מלכו לאחר מות אביו
ושלשה חדשים וגו'. ר"ל משמלך לאחר מיתת אביו ובמלכים ב' לא חש לכתוב עוד עשרה ימים:

פסוק י
ולתשובת השנה. ר"ל לעת שבא השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהיתה עומדת כאשר שלח גדודיו על יהויקים אז שלח על יהויכין בנו (אולם כבוש יהויקים והמלכת יהויכין וכבושו והמלכת צדקיה היה הכל בשנה אחת)
ויביאהו בבלה. במלכים ב' נאמר שיצא אליו מעצמו להמסר בידו
כלי חמדת. כלים החמודים של בית ה'
צדקיהו אחיו. לפי שנאמר למעלה שאחר יהויקים מלך יהויכין בנו אמר כאן שחזר והמליך את צדקיהו אחיו של יהויקים:

פסוק יב
מפי ה'. אשר ניבא לו מפי ה':

פסוק יג
אשר השביעו. להיות לו לעבד
ויקש את ערפו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה ערפו עד שהיה לו מהאי אפשר לסבב פניו אל ה':

פסוק טו
וישלח. שלח דבריו עליהם
השכם ושלוח. שלח בהשכמה ר"ל בזריזות
כי חמל. וחשב אולי ישובו ולא יאבדו הם והבית לא יחרב:

פסוק טז
ומתעתעים בנביאיו. ר"ל אמרו שעוד הנביאים המה תועים מדרך הישר, או הוא ענין לעג כמו והייתי בעיניו כמתעתע (בראשית כ"ו) ור"ל כמלעיג ומתעה
עד לאין מרפא. עד שלא רצה לכפר עוד ועל שהחטא הוא חולי הנפש אמר לשון רפואה על הכפרה וכן ושב ורפא לו (ישעיה ו):

פסוק יז
ויעל. העיר לב מלך כשדים לעלות עליהם
הכל נתן בידו. ה' מסר בידו את הכל:

פסוק יט
להשחית. שברו וקלקלו להשחית אותם:

פסוק כ
השארית. מה שנשארו מן החרב הגלה לבבל
עד מלוך וגו'. עד שכבש מלך פרס את בבל ומלך בה:

פסוק כא
למלאות דבר ה'. ר"ל מה שהיו בגולה כפי מספר הימים ההם היה בכדי להשלים דבר ה' אשר היה בפי ירמיה שיהיו בגולה עד שתתרצה הארץ להתפייס על שלא שבתה מעבודה בשנות השמטות ויובלות כי בעודם עליה לא קיימו השמטות והיובלות כתקנן
כל ימי השמה שבתה. ר"ל בזה התפייסה כי תמורות השמטות והיובלות שבתה מעבודה כל הימים שהיתה שממה מאנשיה ואין עובר בה
למלאות שבעים שנה. להשלים שבעים שנה של שממון מול שבעים שנה של שמטות ויובלות שבטלו וכמ"ש רז"ל בספר עזרא:

פסוק כב
ובשנה אחת. בשנה הראשונה
לכלות. לעת כלה הזמן אשר דבר ה' בפי ירמיהו והוא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה וכאשר פרשנו בדניאל
ויעבר קול. צוה להכריז
בכל מלכותו. בכל מדינות מלכותו
וגם במכתב. שלח הדברים האלה במכתב
לאמר. וכה אמר:

פסוק כג
נתן לי. ר"ל הואיל וה' מסר בידי כל הממלכות א"כ מהראוי לי לעשות מצותו
פקד עלי. צוה עלי לבנות וגו' כמ"ש האומר לכורש וגו' והיכל תוסד (ישעיה מד)
אשר ביהודה. אשר בארץ יהודה
מי בכם. כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין האומות ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה' יהיה ה' עמו ובעזרתו
ויעל. אל ארצם ר"ל הרשות נתון ממני לעלות: