פסוק א
את קדשי. מה שהקדיש דוד אביו כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו ממה שקבץ הוא (לבד כלי נחושת) עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר כמ"ש בדברי הימים א (יח)
ואת הכסף וגו'. יפרש מה הם קדשי אביו והוי"ו יתירה
נתן. כמו ונתן ר"ל שהביא קדשי אביו ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה':

פסוק ד
הלוים. הכהנים מבני לוי כי במלכים א' נאמר הכהנים:

פסוק ה
ואת אהל מועד. בגבעון היה ומשם העלוהו וגנזוהו באוצרות בית ה'
הכהנים הלוים. הכהנים העלו את הארון והלוים את אוהל מועד:

פסוק ו
לפני הארון. ללכת לפני הארון
אל מקומו. אל המקום העשוי לו
אל תחת כנפי הכרובים. הם שעשה שלמה ועמדו בארץ :

פסוק ח
ויהיו הכרובים. ר"ל מתחלה נעשו שיפרשו כנפיהם על מקום עמידת הארון ולזה בהכנס הארון אל מקומו היו א"כ הכרובים מסככין עליו:

פסוק ט
ויאריכו הבדים. ר"ל משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח והיו נראים לפני הדביר בהיותם דוחקים ובולטין לפרוכת שהיה מול הפתח אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לה
ויהי שם. על הבדים יאמר שכ"א היה שם באותה הנחה ומצב
עד היום הזה. ר"ל עד אשר נגנז הארון בימי יאשיהו :

פסוק י
אשר כרת. בעת שנתנם:

פסוק יא
מן הקדש. אחר שהניחו שם את הארון
כי כל הכהנים. בא ליתן טעם למה לא יזכיר מי הם הכהנים ששמשו אז ואמר כי כל הכהנים הנמצאים אז בירושלים טהרו עצמן לעבודה ולא היה אז מקום לשמור קביעת חלוק המשמרות שיעבדו משמר הקבוע לבד וזהו לפי שהיו הזבחים רבים ולא הספיקו בני המשמר לעשות את כולם לבדם:

פסוק יב
לכולם. את כולם העמידו וחוזר ומפרש את אסף וגו'
מלבשים. כולם היו מלובשים בגדי בוץ ובידם מצלתים וגו'
מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות וכמוהו רבים במקרא:

פסוק יג
ויהי כאחד. ר"ל כולם נגנו באחדות אחת להשמיע כאלו הוא קול אחד להלל וגו' ולא הקדים אחד לחברו
וכהרים קול. וכאשר הרימו את הקול בחצוצרות וגו'
ובהלל לה'. ר"ל בהלול האמור בו כי טוב וגו' והוא הנקרא הלל הגדול
והבית. ר"ל אז בעת שיצאו הכהנים מבית קדש הקדשים וכולם הרימו בקול וגו' אז נתמלא הבית ענן הרגיל להיות בבית השם:

פסוק יד
מפני הענן. מפני חשכת הענן
כבוד ה'. הוא הענן שנזכר: