פסוק א
וכבוד ה' וגו'. ר"ל שכן היה מלא כאשר היה קודם ירידת האש מעת שיצאו הכהנים מן הקדש והתחילו להרים קול וגו' כמ"ש למעלה:

פסוק ג
והודות לה'. אמרו הודות לה' את ההלול האמור בה כי טוב וגו' והוא הלל הגדול:

פסוק ו
על משמרותם. כל משמרה במקום מיוחד
להודות לה'. ר"ל עמדו בכלי שיר להודות לה' בהלול האמור בה כי לעולם חסדו
בהלל דוד בידם. ר"ל בידם היו כלי שיר שעשה דוד להלל בם והוא כפל ענין במולות שונות
מחצרים. תקעו בחצוצרות
נגדם. מול הלוים
עומדים. לשמוע ההלול:

פסוק ז
את תוך החצר. רצפת חצר הכהנים קדש בקדושת המזבח כי עשה וגו'
מזבח הנחושת. ר"ל מזבח אבנים תחת מזבח נחשת שעשה משה במדבר
לא יכול להכיל את. מרבית הקרבנות:

פסוק ח
ויעש וגו'. ר"ל מלבד ימי החנוך הרבו עוד להביא קרבנות בימי החג בעבור חנוכת הבית
מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת והיא בפאת הצפוני עד נחל מצרים שהיא בפאת הדרומי:

פסוק ט
כי חנוכת המזבח. ר"ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג עשו עצרת כמשפט התורה:

פסוק י
וביום עשרים ושלשה. הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת
לדויד. שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית
ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי:

פסוק יא
ואת כל הבא וגו'. את כל מה שחשב לעשות עשה והצליח:

פסוק יב
לבית זבח. להיות לי בית זבח:

פסוק יג
הן אעצור וגו'. ר"ל כל צרה שתבוא בהם הן עצירת השמים מן המטר הן שילוח החגב וגו':

פסוק יד
ויכנעו. וכאשר יכנעו עמי וגו'
ואני אשמע. אז אני אשמע וגו':

פסוק טו
לתפלת המקום הזה. אל התפלה אשר יתפללו בהמקום הזה:

פסוק טז
עד עולם. לא אשרה עוד שכינתי במקום אחר
עיני ולבי. ר"ל השגחתי :

פסוק יח
והקימותי. להיות מתקיים לעולם לזרעך אחריך
לך. ר"ל מזרעך:

פסוק יט
אתם ועזבתם. על ישראל בכללם יאמר:

פסוק כ
אשליך. ר"ל אמאס בם
למשל. מחורבן הבית יביאו למשל על חרבנות אחרות:

פסוק כא
היה עליון. שהיה קודם החורבן עליון במעלה לכל עיני העובר עליו עתה בחורבנו ישום כל אחד על גודל החורבן
במה. בעבור מה:

פסוק כב
ואמרו. המשיבים יאמרו
הביא. ה' אלהי אבותיהם האמור למעלה: