פסוק א
אשר בנה. ר"ל אשר השלים הבנין:

פסוק ב
והערים. ר"ל ואחר שבנה הערים וגו' והושיב שם וגו' (ובמלכים א' לא הוזכר מן הערים שנתן חירם לשלמה כ"א מן הערים שנתן שלמה לחירם וכן דרך המקרא מה שסתם זה גלה זה):

פסוק ג
וילך. אחר כל המעשים האלו הלך למלחמה על חמת צובה ונתגבר עליה וכבשה:

פסוק ד
ויבן. ואח"ז בנה תדמור וכל ערי המסכנות וגו' כי בעודו בונה בית ה' וביתו לא נתעסק בזה:

פסוק ה
ויבן את בית חורון וגו'. אף שנאמר בדברי הימים א אשר שארה מבנות אפרים בנתה הערים ההם כי יתכן אשר נחרבו וחזר שלמה ובנאם או שבנאם להיות ערי מבצר מוקפות חומה וגו':

פסוק ו
כל ערי המסכנות. מלבד מה שבנה בחמת
ואת כל ערי וגו'. ר"ל כל הדברים האלה בנאם אחר כלות בנין בית ה' וביתו :

פסוק ח
למס. ר"ל למס עובד לבנות את הבנינים האמורים
עד היום הזה. ר"ל עד כלות כל הבנינים:

פסוק ט
ומן בני ישראל אשר וגו'. ר"ל אבל מן בני ישראל הם אשר לא נתן וגו' :

פסוק י
ואלה שרי. ואלה מספר של השרים אשר היו ממונים על הנצבים מן הגרים כמ"ש במלכים א' (ט)
הרודים. הנוגשים בעם עושי המלאכה והן מן החתי וגו' הנזכרים למעלה:

פסוק יא
אשה לי. ר"ל אשה המיוחדת לי לתשמיש
בבית דוד. ר"ל בקבוצת בתי דוד
אשר באה. על אשר באה אליהם הארון ועם שלא באה אלא לאחת מהן חשב את כולם כמו קדשים כל שהיו סמוכים אל מקום הארון:

פסוק יב
אז. בכלות הבנין העלה עולות רק על המזבח שלפני האולם כי מעתה נאסרו הבמות:

פסוק יג
ובדבר יום ביום. ובכל דבר הבא יום ביום
להעלות. לה' כמצות משה
לשבתות וגו'. את כולם העלה על המזבח ההוא:

פסוק יד
ויעמד כמשפט. העמיד מחלקות הכהנים כפי החק שעשה דוד
על משמרותם. כל משמר בזמנו
ולשרת. בדבר השיר
נגד הכהנים. בעת שיעבדו הם על המזבח
לדבר יום ביומו. לשורר בכל יום שיר הקבוע בו
והשוערים. שומרי השערים העמיד כפי מה שנחלקו מי לשער זה ומי לזה
כי כן מצות דוד. להיות שוערים מיוחדים לכל שער ושער כמ"ש בדברי הימים א' (כו):

פסוק טו
מצות המלך. ממצות המלך אשר היה על הכהנים והלוים לכל דבר העבודה שמינה אותם ולשמור האוצרות:

פסוק טז
ותכן. המלאכה היתה נכונה מבלי מניעה עד היום שנגמרה
מוסד. ר"ל מעת בנין היסוד ועד כלותו
שלם בית ה'. כל שלמות בנין בית ה' וכפל הדבר פעמים ושלש לומר שלא היה צד מניעה ועכבה בעולם:

פסוק יז
אז. אחר כלות הבנין הלך למלחמה על עציון גבר וגו' וכבשם:

פסוק יח
יודעי ים. יודעי דרך הים ללכת בה בספינות
אופירה. היא מקום עפרות הזהב: