רד"ק לדברי הימים ב פרק ג

[ג, ב]
בחדש השני בשני -
פירש ביום שני לשבוע, או הוא כפל דבר, כמו: עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש.

ורז"ל אמרו:
כי לפיכך אמר בשני, להורות כי מניסן מונין למלכי ישראל, לפיכך אמר בחדש השני בשני, כי החדש שהוא שני לחדשי השנה - הוא שני גם כן למלכי ישראל.

[ג, ג]
ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלהים -
פירוש ואלה התכונות והמדות אשר הוסד שלמה לבנות בהם את בית האלהים.
והוסד פירוש התיעץ, כמו: יסד המלך, יסדת עוז, נוסדו יחד, והכל ענין יסוד, כי העצה והסוד למעשה כיסוד לבנין והעצה והסוד בבנין הבית לקח שלמה מדוד אביו, כמו שאמר למעלה: ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וכו'.

במדה הראשונה -
פירוש האמות היו במדה הראשונה, במדה שנעשו בה המשכן וכליו כמו האמה הזאת.

ואמרו במשנה:
אמת הבנין ששה טפחים ושל כלים חמשה.

אמות ששים -
הדביר היה בכללן.

[ג, ד]
והאולם אשר על פני האורך על פני רחב הבית -
פירוש והאולם שהיה על פני רוחב הבית היה על פני האורך עשרים אמה כי ארכו לרוחב הבית, כי השטח הגדול יקרא אורך והקטן רוחב והנה אורך האולם לרוחב הבית.

והגובה מאה ועשרים -
ובספר מלכים לא זכר רוחב האולם אך זכר גובה הבית ושלשים אמה קומתו.

יתכן כי האולם לבדו היה לו זה הגובה והוא היה גבוה על כל הבית.
או היה כל הבית גבוה כאחד, ומה שאמר במלכים ושלשים אמה קומתו מקרקע הבית עד הספון ולמעלה מן הספון היו עליות גובהן תשעים אמה, כמו שנאמר: וגנזכיו ועליותיו.
וכן אמר: והעליות חפה זהב.

והקרוב אצלי כי האולם לבדו היה לו הגובה הגדול הזה ובו היו העליות, לפיכך יחס העליות אל האולם כמו שנאמר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים כי אין ספור האולם בכלל הבית ולא הבית בכלל האולם לא בספר מלכים ולא בספר הזה, לפיכך מה שאמר: והגובה מאה ועשרים על האולם לבדו אמר, ואין טענה בעבור שאמר והגבה ולא אמר וגבהו וידמה כי על כל הבית אמר, כי הנה אמר ג"כ על פני האורך ולא אמר על פני ארכו.
ומה שאמר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם, אין בכללו ההיכל והדביר אלא בכלל ובתיו, ויחס ההיכל אליו ואעפ"י שההיכל היה ארוך ממנו, לפי שהאולם היה הבית החיצון יחס הבתים הפנימים אליו והם ההיכל והתאים אשר בקירותיו וזכר אחריהם בית הכפרת שהוא הדביר ששם הארון שהוא פנימי לכלם, ומדברי רז"ל נראה ג"כ, כי על ההיכל והדביר היו עליות.

[ג, ה]
ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים -
הוא ההיכל, כי היה גדול שבבתים כי היתה ארכו ארבעים אמה.

תמרים -
צורת תמרים.

[ג, ו]
פרוים -
שם מקום.

ורז"ל אמרו:
שהיה אדום כדם הפרים.

[ג, ח]
את בית קדש הקדשים -
הוא הדביר:

[ג, י]
מעשה צעצועים -
כמו צאצאים.

כמו שאמרו רז"ל:
כרוב כרביה כי פני נערים היה להם.

ויש מפרשים:
מעשה כרכב היו עשויים, הנקראת בלשון ערבי צנעא כרכוי.

[ג, יא]
לאמות חמש -
הלמ"ד כלמ"ד והשלישי לאבשלום.

[ג, יג]
פורשים אמות עשרים -
כמו שהיה אורך הבית, ואין צורך לגוף הכרובים שיהיה עומד בנס, כי הגוף תחת הכנפים והם עומדים על רגליהם, לא כאותם שעשה בצלאל שהיו בשני קצות הכפורת על הארון, ואלה היו עומדים על רגליהם בקרקע הבית.

ופניהם לבית -
ובאותם שעשה בצלאל כתיב: ופניהם איש אל אחיו.
יתכן לפרש כי נשתנו בזה, כמו שנשתנו שהיו עומדים על רגליהם והיו עצי שמן מחופים זהב.

ורז"ל תירצו שני הפסוקים ואמרו:
שהיו מצדדין פניהם כתלמיד הנפטר מרבו.

[ג, יד]
ויעל עליו כרובים -
כרובים מצויירים היו בפרכת וכן אומר בפרשת המשכן תעשה אותם כרובים.

[ג, טו]
אמות שלשים וחמש ארך -
על מדות שני העמודים הוא אומר, כי העמוד האחד לא היה קומתו אלא שמנה עשרה וכן השני שלשים ושש בין שניהם והאמה האחת שלא מנה שהיא חצי אמה מכל אחד נכנסת בתוך הכותרת, לפיכך לא אמר אלא שלשים וחמש ומה שמנה קומת שני העמודים כאחד, לפי שבשעת יציקה יצקום כאחד והראיה שאמר אורך, ידמה כי לעת היציקה הוא מונה שקומתן אחד ביציקתם, ובספר מלכים מונה מדתן לפי העמדתן שהיו עומדין ומנה קומתן, לפיכך אמר מדת כל עמוד לבדו בקומה.

והצפת -
היא הכותרת שאמר בספר מלכים שהיה על ראש כל עמוד כותרת והיתה חמש אמות, כמו שנאמר הנה אמות חמש, ובסוף מלכים אומר הכותרת שלש אמות.

אמרו רז"ל:
שתי אמות התחתונות של כותרת היו שוות לעמוד שלא היה בהם צורה ושלש העליונות הם עודפות לחוץ מוקפות צורה, שנאמר: שבכים מעשה שבכה, כמין לולבין של דקל היו מוקפות, לפיכך לא מנה בסוף מלכים אלא השלש אמות העליונות שהיתה בהן השבכה, לפיכך אמר בסמוך ושבכה ורמונים על הכותרת סביב שלא דבר אלא על השלש אמות העליונות שהיתה בהם השבכה, ונקראת הכותרת צפת, לפי שהיתה צפוי לעמוד.

[ג, טז]
ויעש שרשרות בדביר ויתן על ראש העמודים -
אינו אומר שאותן שרשרות שבדביר נתן על ראש העמודים שהרי העמודים היו באולם על פני ההיכל אלא פירושו שעשה שרשרות בדביר, כמו שאמר במלכים ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר ואמר אח"כ ויתן על ראש העמודים פירוש ויתן שרשרות על ראש העמודים, ולפי שזכר שרשרות חסרו וסמך על המבין וכן דרך המקרא בכמה מקומות.

[ג, יז]
ויקרא שם הימני יכין ושם השמאלי בועז -
לפי דרך הפשט קראם כן לסימן טוב, יכין - לשון הכנה, כלומר שיכון הבית לעולם, ובועז - לשון עז והיא מלה מורכבת, כלומר שיתן בו השם העוז והקיום, ולפי שהעמודים בכניסת הבית קרא להם שמות לסימן טוב לבית.

הפרק הבא    הפרק הקודם