[קב, א]
תפלה לעני -
יש אומרים:
כי זאת התפלה חברה משכיל נופל ביד אויביו.
והנכון שהיא מדרך הנבואה על לשון אנשי הגלות, והעד כי בנה ה' ציון גם תכתב זאת לדור אחרון.

ומלת יעטוף –
כמו: העטופים ברעב.

וטעם ישפוך –
שישפוך כל מה שיש בלבו.

[קב, ב]
ה' -
זאת תחלת התפלה וידוע כי כל תפלה ישמע, רק הטעם שיראו בני אדם כי נשמעה תפלתו.

[קב, ג]
אל -
דרך משל, כי כן האדם בהסתירו פניו לא יראה רק ישמע, על כן הטה אלי אזנך:

[קב, ד]
כי -
דרך משל, כאילו ימיו הושמו כעשן כדרך כלו כעשן כלו.

ומלת כמוקד –
שתים.

ונחרו -
כמו וחרה נחשתה כדרך ממרום שלח אש בעצמותי כי רוב כעסו על אויביו חמס גופו, עד שנחרו עצמיו שהם בתולדת קרות.

[קב, ה]
הוכה -
הטעם כדרך יומם השמש לא יככה, היתה חרפה הצר כשמש שיכה העשב ויבש, כן שב לבו כי סרה ליחת התולדת מהלב אשר בה הדבק הנפש עם הבשר ולא יוכל לאכול לחם, כי הוא שבע בלא מאכל.
והטעם כפול, כי המאכל מחליף שהוא יביא חלקים כנגד מה שיוליך האויב, וזה ידוע בחכמת המזלות.

[קב, ו]
מקול -
מרוב צעקתי כחש בשרי וזה הוא: דבקה עצמי לבשרי.

[קב, ז]
דמיתי לקאת -
סמוך ובלא סמוך גם הוא בתי"ו, רק הקו"ף כשאינו סמוך קמוצה.

ככוס -
כמו: את הכוס ואת השלך והנה נפשו משתוממת בתוכו, כמו הכוס שהוא דר בחרבות.

[קב, ח]
שקדתי -
שקדתי על מקום אחד לבדי ואין אחד ממשפחתי עמי.

כצפור -
לשון זכר ובתורה נקבה, ככה מלת שה פזורה, רק שה תמים.

[קב, ט]
כל -
התברר טעם המזמור, כי כל הרעות שקרהו בעבור סבלו חרפת האויב.

ומלת מהוללי –
פעולים שהיו בעיניו מהוללים הוא המתהולל שבו לאלה ולשבועה, אם אכזב אהיה כפלני.

[קב, י]
כי אפר -
דרך משל, כמו: הכפישני באפר. וי"ו ושקוי תחת ה"א, כי אותיות אהו"י מתחלפים.

[קב, יא]
מפני -
מודה כי גברה יד האויב עליו, בעבור שזעמתו.

כי נשאתני -
כדרך: השליך משמים ארץ תפארת ישראל.

[קב, יב]
ימי -
כאשר השלכתני קצרו ימי והלכו במהרה.

ונטוי -
תואר, כמו עצום, שהצל מיד יטה.

[קב, יג]
ואתה -
הטעם שאתה בלא שנוי, על כן מלת תשב כי כל תנועה שנוי הוא וככה כסאך שהוא בשמים. והטעם: אולי תעמידני רוח טובה מאתך ולא יתמו מהרה.

[קב, יד]
אתה -
כאשר הזכיר כסאו בשמים הזכיר כסאו בארץ במקום ציון, כדרך מקום מקדשינו כן הבטחתנו שתעמוד ציון לעולם בשכון כבודך שם.
ואמר: תקום כנגד תשב כי זה יהיה אחר קומו להלחם עם אויביו.

לחננה -
שם הפועל ובא הסגול שהוא פתח קטן תחת גדול, כמו פן אכלך גם שניהם קלים בלי דגש.

[קב, טו]
כי -
כל רצון עבדיך לראות אבניה וכאילו יחוננו עפרה לנשקו.

ורבי משה אמר:

כי רצו כמו אז תרצה הארץ ויחוננו לבנותה בבוא מועד כדרך חנונו אותם.

[קב, טז]
ויראו, שם ה' -
ויראו ימשוך השם עמו.
והטעם: שייראו הגוים ומלכיהם את שם כבודך.

[קב, יז]
כי -
הזכיר טעם ייראו עת שיראה הכבוד בציון.

[קב, יח]
פנה -
הזכיר כי בנין ציון יהיה בעבור תפלת ישראל בגלות שהם דומים כערער בערבה.
והאומר כי ישראל נקראו ערער, בעבור ערו ערו איננו נכון, כי האומרים ערו ערו הם האדומים לבבליים כאשר אפרש במקומו.

[קב, יט]
תכתב -
זה הפסוק לאות, כי זאת דרך נבואה לאחד המשוררים וטעם ועם נברא כי יהיה נברא בשוב השם שבות ציון.

[קב, כ]
כי -
כדרך: ראה ראיתי את עני עמי.

[קב, כא]
לשמוע -
כדרך: וישמע אלהים את נאקתם בעבור אסיר.
אמר לפתח ובני תמותה, שהם מוכנים לטבח ולמות, כמו תקומה תרומה.

[קב, כב]
לספר -
הנה זאת עת הישועה.

[קב, כג]
בהקבץ -
כדרך: ולעבדו שכם אחד.

[קב, כד]
ענה -
זה המשורר ידבר על לשון חסידים בגלות - בארץ מרחקים, בבא עת הישועה, שימותו בדרך קודם שיגיעו אל ירושלם וידוע כי עינוי הדרך יקצר ימי האדם.

[קב, כה]
אומר -
זה יאמר כל אחד מן החסידים הרחוקים הבחורים, כי ידוע כי הגוף שהוא מן העפר, הוא כלי לנשמה העליונה שהיא משמי השמים ובהפרדה מעל הגוף תשוב למקומה, וכן כתוב: והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה וזה טעם אל תעלני.

וטעם בדור דורים –
אולי יערה עליו רוח ממרום לעזרהו, עד שלא ימות בחצי ימיו אולי יראה בטוב.

[קב, כו]
לפנים -
טעם שנותיך - לעולמי עד, רק אין כח בלשון רק לדבר כדרך בני אדם.

וטעם לפנים –
כי אתה קדמון לפני הארץ שיסדתה.
והטעם שהוא מוצק לשמי השמים בראיות גמורות.

ומעשה ידיך שמים -
שהוא הקו הרוחב.

[קב, כז]
המה -
אמרו חכמי שקול הדעת, כי משפט שמים וחוקותם יסורו והשם יחדש שמים חדשים וארץ חדשה והם צריכים לפרש דברי ירמיהו שכתב אם ימושו החוקים האלה ודברי דוד: ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור.

ור' יהודה בן דוד המדקדק הראשון שהיה בארץ מערב אמר:

כי הכללים שמורים לעד לעולם והפרטים יאבדו.

והנכון: כי זאת הארץ - היא היבשה.
ומעשה ידיך שמים - הוא הרקיע והם עומדים בכללם ואובדים בפרטיהם, על כן אומר: המה יאבדו, כי הפרטים אובדים והכללים שמורים, וזה שיאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה - על הפרטים אמר היוצאים מן הכלל, כי הם משתנים ואובדים רק הכללים שהם החוקים העמידם חק ולא יעבר והארץ לעולם עומדת.

[קב, כח]
ואתה -
הוא באמת ואין זולתך.

ושנותיך לא יתמו -
אין להם תכלית וקץ.

[קב, כט]
בני -
כדרך וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים: