[קיב, א]
הללויה אשרי איש -
הללויה דבר המשורר כמוני ואמרו אשרי איש ירא ה' ששמר נפשו ממצות לא תעשה, לא בעבור תולדתו או פחד מלך או על דבר חרפה ובזיון, רק בעבור יראתו מהשם יתברך.

במצותיו חפץ מאד -
הם מצות עשה.

וטעם מאד - כי בכל מאדו יעשה.

[קיב, ב]
גבור -
חסר כ"ף כמו ועיר פרא והטעם כגבור נודע בדורו כן יהיה זרעו.

דור ישרים -
הוא האב והבן והברכה היא.

[קיב, ג]
הון ועושר בביתו -
וההון שיש לו לא עשהו בחמס וגזל, רק בצדק על כן: וצדקתו.

[קיב, ד]
זרח -
הצרות דומות לחשך כמו העם ההולכים בחשך והישועה לאור, על כן כי אשב בחשך ה' אור לי והנה בבא הצרות על העולם יזרח אור לישרים והוא השם, שהוא חנון ורחום וצדיק, או יהיה אור מושך אחר עמו, כאילו הוא אור חנון.

[קיא, ה]
טוב -
כמו הפוך איש טוב, כמו כל רבים עמים כי הכל נכון בלשונינו, או טעמו מה טוב וככה הוא טוב הוא איש שהוא חונן.

ואמר חונן ללכת אחרי השם שהוא חנון.

ומלת יכלכל כפול כמו וכל בשליש.

במשפט -
כאשר הוא ראוי לעשות.

ויש אומרים:
כי יכלכל כמו: יכלכל מחלהו.

[קיב, ו]
כי -
הזכיר כי אחריתו טובה וזה הוא כי לעולם לא ימוט הצדיק, יעמוד זכרו כדרך וצדיק יסוד עולם.

[קיב, ז]
משמועה -
שהיא כללת עמו או מדינתו.
והזכיר למה לא יירא, כי לבו בטוח בשם והוא תאר על משקל עצום וככה -

[קיב, ח]
סמוך לבו -
בצרה שתבא עליו לבדו מאויביו.

[קיב, ט]
פזר -
לא הזכיר פעול פזר גם נתן כי הוא נודע כי מלת לאביונים תודיענו.

וטעם צדקתו –
כי מדרך צדק לעזור בני גילו, או על דרך וצדקה תהיה לנו:

[קיב, י]
רשע -
הפך הצדיק, בראותו עושר הצדיק יכעס ברוב הקנאה.

שניו -
כפי מחשבתו שיחרוק עוד שניו להנקם, וזה יהיה כי ימס כל זה שיחשוב וככה תאות רשעים שיתאוו רע לטובים.