[קטו, א]
לא לנו ה' לא לנו -
עבורינו, כמו: אמרי לי.

כי לשמך -
שהוא נקרא עלינו תן כבוד וזה שתעשה בעבור חסדך.

[קטו, ב]
למה, נא -
עתה וכבר פירשתיו.

[קטו, ג]
ואלהינו בשמים -
בעליונים, או בעבור כי מן השמים תבאנה כל הגזרות בארץ.

[קטו, ד]
עצביהם -
הזכיר גדולות השם ושאין כח לאלהי העמים וקראם עצבים, כי הם לעצבון לעובדיהם ולא יועילם.

מעשה ידי אדם -
דרך קלון להם שיעבדו מעשיהם.

[קטו, ה]
פה -
והמציירים נכבדים מהם, כי הם ירגישו גם ידברו.

[קטו, ו]
אזנים -
הזכיר ארבע הרגשות והניח האכילה, כי אין צורך לה.

[קטו, ז]
ידיהם -
כנגד ידיהם ורגליהם.

וטעם יהגו –
אפילו לא יהגו כיונה גם עוף אחר.

[קטו, ח]
כמוהם -
דרך תפלה.

[קטו, ט]
ישראל -
אמר: בטח, כנגד כל אשר בוטח בהם.

אמר בן בלעם:

כי עזרם ומגינם הוא היה ראוי להיותו עזרכם ומגנכם הוא.

והנכון בעיני: שהוא כך ישראל בטח בה' כי הוא לעולם עזר לישראל ומגנם כמו: מגן עזרך.

[קטו, י]
בית -
אחר שהזכיר ישראל, הזכיר קדושיו, והם בית אהרן.

[קטו, יא]
יראי -
אחר כן כלל ליראי השם בכל עם ועם.

[קטו, יב]
ה' -
אמר ר' משה:

כי זכרנו - הזכרים שלנו ויברך בית ישראל - הנקבות.

ואין זה נכון, כי בית אהרן אינם נקבות איש וביתו בכל המקרא רק זכרנו מגזרת זכירה והאות על זה שהוא קמוץ, כי אילו היה מגזרת זכרים היה הרי"ש בקמץ קטן, רק הטעם השם שזכרנו תמיד הוא יברך אלה הבוטחים בו ושב להזכירם.

[קטו, יג]
יברך -
וטעם הקטנים - שיהיו שוים בברכה עם הגדולים.

[קטו, יד]
יוסף -
הנה פירש מה היא הברכה, כי היא תוספת ולהפך הקללה - היא חסרון.

[קטו, טו]
ברוכים -
שב לפרש כי התפלה שהתפלל לברכם תתקים.

וטעם עושה שמים וארץ –
שתקן היבשה והרקיע, כמו: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והנה הטעם כי הוא מושל בעליון ובשפל והוא יברך אתכם.

[קטו, טז]
השמים -
אמר רבי משה:

כי השמים כמו מקום.

ואני כבר פירשתיו בספר השם, כי שמים על מתכונת שנים וגזרתו משם, בעבור שני מקומות בסדן שהם נטועים.
וכן כתוב: לנטוע שמים וליסוד ארץ, וחסרי דעה חשבו כי ממשלת האדם בארץ כממשלת השם בשמים ולא דברו נכונה, כי מלכות השם בכל משלה רק פירוש נתן לבני האדם - שהאדם כמו פקיד אלהים בארץ, על כל מה שיש בה והכל בדבר השם.

[קטו, יז]
לא -
טעם השם כח נשמה באדם, נתן בידו החיות והצמחים להכיר מעשה השם ולהללו בעודו חי.

יורדי דומה -
מקום כריתות וארץ גזירה כמו ודמיתי אמך.

ויש אומרים:
כי הוא מגזרת ולא דומיה לי, ואל תתני דמי לו ואף כי אחריו כתוב -

[קטו, יח]
ואנחנו -
זאת הברכה היא בפה, להודות כי נשמת הצדיק לעולם תהלל את השם.