[יב, א]
למנצח, השמינית -
נועם או פיוט, או יתר.

[יב, ב]
כי גמר חסיד -
גמר פועל עומד. או אם היה יוצא גמר חסיד לעשות חסד, גם פסו נכרתו כמו פס ידא.

ואמונים -
תאר ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם:

[יב, ג]
חלקות -
תואר והמתואר חסר והם אמרות. כמו: וידבר אתם קשות.

בלב ולב -
כמו שיש לו שתי לבבות והלשון תליץ בעד האחד.

[יב, ד]
יכרת -
נבואה כדרך רפאני ה' וארפא או תפלה.

מדברת גדולות -
כמו מאכלו בריאה.

[יב, ה]
ללשונינו -
בעבור לשונינו כמו: פן יאמרו לי.

[יב, ו]
מ"ם משד, כמ"ם מחמס אחיך יעקב.

עתה אקום יאמר ה' -
דרך נבואה.

אשית בישע -
כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
והטעם אשית ישע אשר יפיח לו – ידבר, כמו: יפיח כזבים והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.

[יב, ז]
אמרות -
והטעם: כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם.

ומלת בעליל כפול הלמ"ד כדרך סגריר והוא מגזרת ובעל הארץ שהוא אדניה ויהיה כסף צרוף - כסף אדוני הארץ.

שבעתים -
פעמים רבות.

[יב, ח]
אתה -
יתכן להיות מ"ם תשמרם על אמרות השם.

ותצרנו -
המפיח בהם וזו כמו אלה ופירושו: כי בני דורו רעים, על כן אחריו סביב.
והטעם: שהם משוטטים בכל מקום להרע.

ופירוש זולות –
קלון, כמו: יקר מזולל,
כי הייתי זוללה,
כל מכבדיה הזילוה, והוא חסר הראוי.

כרום-
אנשי זולות, כדרך וגבורתך במלחמה,
אל תהי מרי,
ואני תפלה.

ויש אומרים:
מן זולל וסובא והראשון נכון.