[קכו, א]
שיר המעלות, בשוב ה' -
טעם זה השיר כטעם שיר העליון.

שיבת -
על משקל שבתם וקימתם כן יאמר ישראל בשוב השם שבותם, אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה רק בחלום.

[קכו, ב]
אז, פינו -
לשון יחיד, כמו: נפשינו כצפור נמלטה.
והטעם: כי כל אחד אז יאמרו אלה לאלה, או מבשרים בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה שהשיב שיבת ציון.

[קכו, ג]
הגדיל -
בראותינו כך, אז נשמח.

[קכו, ד]
שובה -
המשורר ידבר על לשון ישראל.

כאפיקים -
כמים חזקים.

בנגב –
לעולם חם, בעבור השמש, או לשון תרגום נגובו מיא.

[קכו, ה]
הזורעים -
המשיל הגלות לנגב שאין שם מים, והישועה כאפיקי מים ודימה בני הגלות הזורעי.
והטעם: שומרי התורה.

[קכו, ו]
הלך ובכה -
הטעם: היה בוכה שיפחד שיאבד הזרע.

וטעם משך –
הכלי שיש בו הזרע.

וי"ו אלומותיו –
שב אל הזרע וזה משל לשכר שומרי התורה וסובלי הגלות.