[קכז, א]
שיר המעלות לשלמה -
בעבור שלמה, כמו: וללוי אמר וזה השיר חברו אחד מהמשוררים על שלמה כאשר חפץ דוד לבנות בית לשם והתנבא נתן, כי שלמה בנו יבננו אז שמח דוד אחרי דואג והחל המשורר להזכיר כי הכל ביד השם ולא כפי מחשבות אדם ולא כפי שיפצר במעשיו יתחזק ככל כחו.
והנה החל להזכיר הבנין שהוא צורך גדול לבני אדם.
ועוד כי היתה במחשבת דוד לבנות הבית והכין הכסף והזהב והנחשת.

וטעם שוא עמלו –
אם לא יעזרם השם, או יביא רוח ויהרס הכל והנה הזכיר בעלי האומנות והם הבונים, ואחרי כן שומרי הבנין הם שומרי העיר,

ומלת שקד –
כמו לשקוד על דלתותי ואחר כך הזכיר אנשי סחר העיר.

ואמר: שוא, משכימי קום –
למלאכה או לסחורה.

אוכלי לחם -
בעצבון.

וטעם משכימי קום –
לשוק.

וככה מאחרי שבת –
שם.

כן יתן -
השם הנזכר למעלה לאוהבו.

שינה - על דרך מתוקה שנת העובד.
והנה הטעם הכל נגזר מהשמים ולכל יתן השם כאשר גזר, לא כמחשבת אדם מרוצתו ויגיעתו ותחבולותיו.

[קכז, ג]
הנה -
גם אם ישכב אדם עם נשים רבות פעמים אין קץ להם לא תקבל האשה ההריון רק בעת שגזר השם, כי בידו מפתחות כל רחם ומתנת הבנים היא נחלה יתננה לאשר חפץ.

שכר -
הטעם שכר המעשה והוא פרי הבטן.

[קכז, ד]
כחצים -
שהם חזקים.

כן בני הנעורים -
ולא כן בני הזקונים.

[קכז, ה]
אשרי -
אחר שדימה הבנים לחצים להלחם עם האויב, אמר: אשר מלא את אשפתו מהם - דרך משל.

לא יבושו -
האב והבנים.

וטעם בשער –
לעיני הכל והטעם להזכיר כי דאג דוד כאשר נאמר לו והוא לא יבנה הבית, בעבור שינקמו אויביו וישמחו וכאשר הגיד לו נתן, כי בנו היוצא מחלציו יבנה הבית סרה כל דאגתו.