[קכט, א]
שיר המעלות -
דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.

רבת -
פירשתיו.

יאמר נא ישראל -
בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם.
והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.

[קכט, ג]
על -
אע"פ שעל גבי חרשו חורשים.
והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך.

למעניתם -
מגזרת כבחצי מענה.

טעם קצץ -
כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי.
והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.

[קכט, ה]
יבשו -
באחרונה.

וטעם ציון –
כנסת ישראל.

[קכט, ו]
יהיו כחציר -
הצומח בגג שלא יעמוד.

שקדמת -
קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.

[קכט, ז]
שלא -
וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו.

וחצנו -
כמו גם חצני נערתי והוא פועל.

מעמר -
מאסף העמרים.

[קכט, ח]
ולא -
מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם.
והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.